מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)

פרק 25- לילי

קפאתי. לא הצלחתי להוציא מפי מילה. מי ידע שאחרי כל הזמן הזה אני עדיין משותקת ממנו.
הוא התקרב אליי עוד קצת ולא הצלחתי להזיז את גופי ולברוח.
״את מי רואים פה?״ הוא אמר בקול זדוני ויהיר כאילו ידע שאני משותקת מפחד. ״ואני התחלתי להשתעמם בנשף המזדיין הזה״ הוא המשיך.
המשכתי לא לזוז, המשכתי לנסות לפתוח את פי ולא לאמר כלום. ידעתי שהייתי צריכה באותו רגע לדחוף אותו, להרביץ לו, אולי גם להרוג אותו, חבל שזה לא קרה פעם קודמת שניסיתי לעשות את זה.

הוא קירב את ידו אל לחיי וליטף אותו. מגעו העבירה לי צמרמורת נוראית שגרמה לי לרצות להקיא. המגע שלו החזיר לי פלאשבקים לתקופה ההיא. לתקופה בו הוא נגע בי בלי סוף, בניגוד לרצוני. בה הוא עינה אותי וגרם לי לרצות למות כל יום.
״מה את עושה פה, אה? את יודעת כמה זמן חיפשתי אותך?״ דניאל אמר והמשיך ״מסתבר שבסוף את מצאת אותי״ הוא צחק.

הוא המשיך ללטף את פניי ואני פתחתי את פי כדי לנסות לאמר משהו ״א- אני-״ אמרתי, ״את מה? חוזרת איתי לבית שלנו?״ ברגע שהוא אמר את זה והוצאתי מפי ״אתה לא מפחיד אותי יותר! אני כבר לא שלך!״, הוא נאחז בידי בחוזקה ולא שחרר.
״איך את מדברת אליי? תזכרי שבסוף אני שולט בך!״ הוא המשיך להחזיק את ידי חזק וגרם לי לכאב בלתי יאומן.
״בבקשה... די... אתה מכאיב לי...״ התחננתי בשקט ״או, ככה אני אוהב אותך, מתחננת וכאובה״ הוא צחק.
ישר עלו בי המחשבות של מה הולך לקרות. אני הולכת להיות כלואה בבית שלו עוד פעם, ואני עומדת לסבול... ו... ול- ולהיאנס.

בזמן שמחשבותי נדדו לכאב הבלתי נסבל, שמעתי קול ״יש פה בעיה?״ הרגשתי על גבי את מגעו וישר ידעתי שזה כריס. אוטומטית ירדה לי אבן מהלב והרגשתי הרבה יותר מוגנת. אומנם עדיים פחדתי אימים אבל ידעתי שכריס לא יוותר עליי בקלות.
אני מיד השתחררתי מאחיזתו של דניאל ברגע שכריס נגע בי והתחבאתי מאחוריו. הוא שם את פלג גופו העליון מולי כך שהוא מסתיר אותי בפני דניאל ורק פרצופי מציץ מעבר לכתפו.
״דניאל, דניאל, דניאל, איך אתה תמיד יודע לדחוף את עצמך למקומות שהם לא שלך...״ כריס אמר והמשיך ״אתה מתעסק עם משהו שהוא לא שלך שוב?״.
דניאל חייך חיוך קטן ואמר ״היא שלך? אתה בטוח היא נראת יותר מדי משומשת כדי להיות שלך?״ אני עמדתי בפחד מאחורי כריס וראיתי את כעסו בעיניים. ראיתי כבר פעם את עיניו הזועמות שרוצות להרוג מישהו וידעתי שהוא מבין טוב מאוד כמה דניאל עשה טעות. אחרי שבריאן לחש לו משהו באוזן, הוא אמר ״תקשיב לי טוב, אם אתה תתקרב עוד פעם אחת לאישה שלי, אתה תצטער על היום בו נולדת! אני אקבור אותך חי!״

הוא אמר שאני האישה שלו, זה עשה לי משהו בלב. הרגשתי נאהבת ומוגנת ורציתי שהתחושה הזאת לעולם לא תחלוף.
הוא התכוון ללכת ולקח את ידי ורגע לפני הוא פנה אל דניאל ואמר ״אה, ואם תתעסק עם החיילים והטריטוריה שלי שוב, אני אדאג שאתה תשלם על זה״ והלך והשאיר את דניאל מושפל ושקט.

ככה אהבתי אותו. אהבתי את התשוקה העזה שיש במילים שלו ואת האהבה האין סופית הסקסית שלו. הסקס אפיל שלו רק גרם לי לרצות להיות איתו יותר ולשכוח בכלל מדניאל והכאב. לא זכרתי כלום על דניאל מהרגע שהוא דיבר עליי בצורה כזאת.