מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)

פרק 28- כריס

החזקתי אותה בזמן שהיא בכתה וזעקה את הכאב שלה. הרגשתי שכל שריר שלי עומד להתפוצץ. כל מה שרציתי לעשות זה להגן עליה והרגשתי אכזבה מעצמי שנתתי לדניאל הזה לצאת בלי ידיים שבורות מהנשף.
״הוא עשה לך את הצלקת בצוואר נכון?״ אמרתי בדאגה.
היא הנהנה. ״והוא זה שגרם לך לפחד מחדרים קטנים נכון?״ שאלתי שוב והיא מיד ענתה ״הוא... הוא אמר שזה העונש שלי. על זה שלא הקשבתי לו וניסיתי לברוח כל הזמן. הוא סגר אותי בחדר למשך שעות. בלי אור, בלי אוכל, בלי מים ובלי תקווה...״ היא אמרה ברעד.

ברגע שהיא אמרה נזכרתי בהתחלה שלנו. איך עשיתי לה אותו הדבר, שמתי אותה בלי אוכל ומים בחדר קטן ומטונף. יכלתי להרביץ לעצמי באותו רגע אם ידי לא היו עסוקות בלהחזיק אותה.

״ליליאן, תסתכלי עליי,״ אמרתי ותפסתי את פרצופה העדין. ״אני בחיים לא יתן למשהו לקרות לך, את מוגנת מעכשיו, הוא לא יעשה לך כלום.״ אמרתי לה.
הדמעות שלה ניסו להחזיק אבל לא הצליחו. דמעה אחר דמעה ירדה מעיניה. ישבנו שם בשקט למשך כמה דקות בזמן שהסתכלנו אחד על השני.

אחרי כמה דקות היא אמרה בשקט בזמן שראשה זז כך שהיא לא מסתכלת עליי ״למה?״.
לא ידעתי מה לענות. אני לא ידעתי למה אני לא אתן לשום דבר רע לקרות לה. אני לא ידעתי למה היה לי זיעם רב כלפי דניאל. אני לא ידעתי למה... למה רציתי שהיא תהיה שלי.

לא עניתי. היא הבינה שאני לא מתכוון לענות הסתכלה עליי ואמרה ״קח אותי הביתה...״.

הרמתי אותה בזמן שראשה נח על החזה שלי וסחבתי אותה למכונית. הסתכלתי עליה רדומה ועייפה על הכסא, היא הייתה נראת חסרת כוחות.
אחרי שהגענו לקחתי אותה בזרועותיי והנחתי אותה על המיטה שלי.
כיסיתי אותה ולקחתי רגע לעצור ולהסתכל על הבן אדם שהיא. היא כל כך חזקה וכל כך יפה, יש לי מזל שאני בכלל לידה.

ליטפתי את פניה פעם אחרונה וקמתי ללכת. בדיוק כשקמתי ללכת הרגשתי שמישהו מחזיק לי את היד, הסתובבתי וראיתי אותה.
היא החזיקה לי את היד ואמרה ״אל תלך״.
לא יכלתי להגיד לא לעיניים שלה אז הורדתי חולצה ונכנסתי למיטה. היא חבקה אותי חזק ואמרה תוך כדי שינה ״תודה כריס, על הכל״.