מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)

פרק 15- לילי

אני לא מבינה. אני לא מבינה מה קרה.
הכל הלך מעולה איתו. אפילו הרגשתי משהו. הרגשתי... הרגשתי...
הרגשתי כמו טפשה. עוד פעם נתתי לו להשפיע עליי. למה זה קורה?? התעצבנתי עליו כל כך מאז שהוא אמר שזאת הייתה נשיקת חסרת משמעות מבחינתו אבל אני מודה שהתחברנו מאז. במשך כל האימונים התחלנו לחבב אחת את השניה ואני לא מצליחה להבין מה יש לו?!
למה הוא מתעקש להיות חרא?
אז נכון, נכון שאנחנו לא ביחד ונכון שאנחנו בכלל לא בכיוון אבל זה עדיין היה לי קשה.

אני אסביר.
התאמנו במשך חודשים בזמן שלרגע לא הפסקתי לחשוב על הנשיקה וגם על התוכנית שלי. ניסיתי כל הזמן למצוא דרכים לצאת מהבית הזה אבל לא הצלחתי ואמרתי לעצמי שאמשיך לנסות לגרום לו לסמוך עליי. בזמן שניסיתי שזה יקרה אני מודה שלפעמים קצת סטתי מהמסלול והסתכלתי עליו בצורה אחרת.

אבל אז קרה משהו שלא ציפיתי לו.
הייתי אמורה ללכת ולפגוש אותו בארוחה וקצת לפני רציתי ללכת אליו ולדבר איתו ואז ראיתי אותו איתה.
ראיתי אותו מתמזמז עם איזה אישה בלונדינית שנראית נורא דרך אגב.
הוא החזיק את ראשה כמו שהוא החזיק אותי בלילה ההוא. וקינאתי.
זה עשה בי משהו. אז הלכתי לחדרי ולא באתי לארוחה. אני מרגישה נורא. עוד פעם נתתי לו לשחק בי כמו מטומטמת.

לפתע הוא התפרץ לחדרי והתחיל לצעוק עליי. ״מי את חושבת שאת!?״  הוא צעק שוב והפעם ישר עניתי ״אני סתם עוד אחת שאתה משפיל ומענה והגיע לי עד לכאן! אני לא אתאמן בשבילך יותר ואני לא אהיה חיילת של אף אחד!״. הוא אמר לי כל מיני אמירות ולא הבנתי למה הוא פתאום אומר אותם. למה הוא כועס??

תרדי על הברכיים שלך עכשיו ותתחנני ממני לסליחה!״ הוא אמר לפתע. וואו. הוא הגזים! מי הוא יושב שהוא?!
הוא צעק ״אני מזכיר לך שאני מחליט פה, ושאת חייבת לציית לי! אני מזכיר לך את החוקים שלי פעם אחת אחרונה לפני שיהפוך פה למלוכלך, אני לא רוצה להשתמש באלימות ולהחזיר אותך חזרה לתא שלך״. עוד שנייה הייתי מרביצה לו! אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, ולכן אמרתי ״אתה לא תגיד לי מה לעשות!״

הוא השתגע. הוא תפס אותי בכוח ומשך אותי. זה כאב לי בטירוף והוא לא הפסיק. ״אתה מכאיב לי, די!!״ צעקתי אבל זה לא הזיז לו.
הוא זרק אותי לתוך התא החשוך שוב ואזק אותי!
זה הכאיב לי בצורה מטורפת והמשכתי להאבק אך ללא הצלחה. לבסוף הוא יצא מהתא.

הכל כאב לי. מכף רגל ועד ראש. ישבתי שם בהלם כמה שניות. שערי היה בפני כך שבקושי ראיתי משהו ועדיין הרגשתי את האצבעות של איקס בראשי.
הייתי עצובה, מלוכלכת, וכעוסה, אבל הכי גרוע- שבורת לב...