אחרי כמה זמן, אני לא יודעת להגיד כמה, הוא נכנס שוב.
הפעם הייתי נחושה לצאת מפה ולגלות מי הוא.
מהרגע שהוא נכנס הוא לא הוציא מילה. רק ישבנו שם בשקט מופתי, ואת המתח היה אפשר לחתוך עם סכין.
הבטן שלי קרקרה, והוא שמע את זה, אך למרות זה, הוא התעלם.
ישבנו במשך כמה דקות ארוכות בזמן שלא הורדנו את העיניים אחד מהשנייה. בסוף נישברתי ואמרתי "תן לי לצאת מפה, ואני מבטיחה שאני לא אספר לאף אחד".
"הבעיה זה לא מה שתספרי, זה מה שאת לא מספרת" הוא אמר בקולו הסקסי והעמוק.
שוב שקט.
"את כבר מוכנה לעשות את מה שביקשתי ממך?" הוא אמר וחתך את המתח שהיה בחדר.
לפתע הוא הוציא תפוח מכיסו. תפוח אדום ומגרה ורק מחכה שאני אוכל אותו.
הוא מתגרה בי, בכוונה. הוא יודע כמה אני רעבה ויודע שאני אעשה הכל בשביל התפוח הזה. ולמען האמת, הוא צדק.
לא יכולתי יותר, ונשברתי.
הרי מה זה הכבוד שלי לעומת תפוח קטנטן?
"אני יודע כמה את רוצה את התפוח הזה. כל מה שאת צריכה לעשות הוא לבקש.
על הברכיים שלך."
איך התעצבנתי עליו. אין לו שום זכות להגיד לי מה לעשות. אבל עשיתי מה שביקש והתיישבתי על הרצפה, על ברכיי.
זו הייתה תחושה משפילה ומביישת והרגשתי זוועה, אבל הייתי כל כך רעבה לאוכל, שלא יכלתי יותר אז בזמן שהייתי מושפלת דרשתי ממנו,
"עשיתי את מה שביקשת, עכשיו תן לי לאכול."
"אם זה רק היה כזה פשוט." הוא צחקק לו.
"איך אני אדע שאת לא תקשיבי לי שוב אחרי שאתן לך את התפוח הזה?" הוא אמר בזמן שהתקרב אליי. הוא בא מאחורי והתקרב לאוזני, הרגשתי שהוא מריח את רחי. הוא התקרב כל כך קרוב ולחש לי "אוי הריח הזה, הוא משגע אותי. כל כך נעים ועדין, אך את כל כך עוקצנית וחדה."
הוא אמר והמשיך להסתובב סביבי.
"אם תרצי להמשיך לאכול ולחיות, תצטרכי להקשיב לי, ופעם הבאה שתתנגדי לי, אני לא אהיה כל כך נחמד, הבנת?"
פחח, ממש נחמד. אם לא לתת לי אוכל ושתייה במשך ימים זה הנחמד שלו, לא הייתי רוצה להיתקל ברע שלו.
אחרי כמה שניות, הנהנתי את ראשי כדי לסמן לו שהבנתי והוא הושיט אליי את התפוח. הוא התיישב בחזרה על הכיסא שהביא איתו והסתכל עליי אוכלת במהירות את התפוח הקטן ולא אמר מילה, רק הסתכל, כאילו הייתי יצירת אומנות.
נגסתי ביס, ועוד ביס, ומיצי התפוח טפטפו על גרוני היבש. זה היה כל כך מרענן וטעים, התגעגעתי לתחושה הזאת. אבל עכשיו הבנתי כמה הטעות שלי הייתה גדולה כשלקחתי את התפוח.
עכשיו ארצה אוכל יותר, וזה אומר שאקשיב לו יותר. הוא ידע את זה, ותמרן אותי כאילו הייתי ילדה קטנה.
לפתע הוא קם מכיסאו והתקרב עליי באיטיות. הוא קיפל את שרוולו וחשף קעקוע שחור המתפרס לאורך כל ידו. הוא התכופף לעברי וקירב את ידו ללחי שלי.
ברגע שנגע בה, זרם חשמלי עבר בינינו וכל גופי היה צמרמורות. המגע שלו הרגיע אותי ואפילו גרם לי לתחושת ביטחון והגנה ולא הבנתי איך.
הוא קירב את ידו לעבר הלמטה של צווארי ולאט לאט עלה למעלה וניגב בנחישות את מיץ התפוח.
אחרי שסיים לקח את ידו וקירב אותה אל פיו. הייתי מסוקרנת ולא יכלתי להפסיק להסתכל עליו, והוא ידע זאת. הסתכלנו אחד על השני בלי לאחר מילה. יכלתי לראות את כל החיים שלו בעיניים הירוקות האלו.
הוא ליקק את מיץ התפוח לאט לאט, כשעבר כל אצבע כאילו היא הייתה עולמו.
כשעשה זאת, עברה בי תחושה כזאת, תחושה שבאה מהבטן וירדה לכיוון אחר.
אף פעם לא הייתה לי את התחושה הזאת אבל ידעתי מה זה אומר, שמעתי מחברות.
אני נדלקתי ממנו ואני לא יודעת למה ואיך.
לא עזבנו את עיניינו אחד מהשנייה. כשהוא קם ללכת הוא הסתכל עליי מבט אחרון, והוציא מכיסו עוד תפוח, וזרק לי אותו.
"זה כי היית אקסטרה צייטנית" הוא זרק והלך.
ואז ברגע הכישוף הוסר. כבר לא הייתי מהופנטת על ידו וכבר לא רציתי שהוא יקרב את שפתיו אל שפתיי.
התאפסתי והבנתי שאסור לי לחשוב על זה. כי אני מתכוונת לצאת מכאן, גם אם זה אומר שאצטרך להרוג אותו במו ידי.
YOU ARE READING
מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)
Romanceללילי יש חיים לא פשוטים. היא עובדת בבר בשכונה מפחידה וחייה עם מעט כסף. אחרי שאיבדה הכל, וגם את התקווה לחיים מאושרים. מה יקרה שתפגוש את הגבר האכזר שגורם לה להחזיר את התקווה לחייה? כריס בחור שרירי וגדול עם פנים של מלאך, אבל הבעיה שהוא מתנהג כמו השט...
