מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)

פרק 22- לילי

התעוררתי מחלום ללא סיוטים מעברי כמו שאני רגילה בדרך כלל ושכנעתי את עצמי שזה בגלל כריס. כריס, איזה שם יפה, חשבתי לעצמי שנזכרתי באירועי אמש. הסתכלתי עליו וראיתי אותו ישן כשהוא מחזיק אותי חזק, כאילו מפחד שאברח לו.

השתחררתי מאחיזתו והלכתי להתקלח כשהבנתי שהכאב מהמכות נעלמו. אחרי כמה דקות שמעתי אותו צועק וישר רצתי אליו במגבת.
״לאן היא נעלמה?? איך אמצא אותה??״ הוא צעק והפסיק כשראה אותי. היה נדמה שהוא חשב שהלכתי אבל אז ישר אמרתי ״אני פה כריס, לא נעלמתי לשום מקום.״
נשימתו נרגעה והוא הסתכל עליי בחיוך קטן, רק אז הבנתי שאני עטופה במגבת ומיד הסמקתי.
הוא התקרב אליי והפשיט אותי במבטו. ידעתי לאן זה יגיע אז ישר אמרתי ״כריס...״ בידיעה שיבין למה אני מתכוונת.
״אני אוהב איך שאת אומרת את השם שלי״ הוא אמר וישר גלגלתי עיניים.
״זוכרת שאמרתי שכל פעם שתגלגלי לי עיניים אני אתקרב אלייך, אז עכשיו אין לי ברירה אלא להיות קרוב אליך״ הוא אמר והתקרב יותר.

רצתי לחדר אמבטיה התלבשתי וחזרתי אליו אבל כשחזרתי הוא כבר לא היה שם. תהיתי לאן הוא הלך והחלטתי לטייל קצת בביתו ולאכול ארוחת בוקר.
סקרתי את ביתו ועברתי חדר חדר כשבסוף הגעתי למטבח. ראיתי את מרי מכינה אוכל והלכתי לעזור לה. אחרי שסיימנו לקחתי פרוסת לחם ומעליו גבינה ובקבוק מים ויצאתי החוצה לאכול. זה היה כל כך פשוט אך כל כך טעים ואת הבקבוק סיימתי בפחות מדקה.
הסתכלתי על הנוף המרהיב הזה וידעתי שאני רוצה להישאר פה, איתו.
חשבתי על זה הרבה והגעתי למסקנה שפה יהיה לי הרבה יותר טוב מחזרה בבית שלי. פה יש לי הגנה מדניאל ואין לי סיבה לפחד (גם מכריס) כי סוף סוף התחלנו להבין אחד את השנייה.

קמתי והלכתי לחפש את כריס.
הלכתי כמה דקות עד ששמעתי שני אנשים שזיהיתי שאחד מהם הוא כריס, מתווכחים.
דפקתי בדלת ונכנסתי, ראיתי את כריס ואת החייל ההוא עוד פעם.
״אה... רציתי לדב-״ אמרתי ולפני שהספקתי לסיים את המשפט כריס ניגש אליי ואמר ״ליליאן תכירי, זה בריאן החייל הראשי שלי, עליו את יכולה לסמוך אם משהו קורה לך ואני לא פה.״
הנהנתי לבריאן והוא הנהן בחזרה ויצא מהחדר בשקט.
וואו, לא יודעת מה היה כאן לפני שבאתי אבל זה היה כנראה מתוח.

כריס לפתע אמר ״מחר יש לנו נשף של כל האנשים החזקים בעולם ואני רוצה שתבואי איתי.״
בהתחלה התלבטתי כי להיות עם הרבה אנשים חזקים באותו חדר זה משהו שלא באלי לעשות כי אני עלולה להסתבך בטעות עם מישהו.
הסתכלתי על כריס והרגשתי מוגנת שוב, ידעתי ששום דבר לא יקרה לי שהוא לידי.
״אתה מבטיח להיות לידי כל הזמן?״ שאלתי מחשש קטן.
״למה שאני אי פעם אעזוב אותך, פרח?״ הוא ענה בחיוך. אז הנהנתי והסכמתי ללכת איתו.
הוא שמח ואמר לי ״אני צריך להמשיך לעבוד פרח שלי, את יכולה ללכת לכל מקום בבית.״
הנהנתי וצחקתי מבפנים כי הוא לא ידע שכבר עשיתי את זה...