במשך כמה ימים, הגבר הזר לא בא והגיע רק קערת אורז קטנה וכוס מים אחד ביום.
כל הזמן שביליתי בתא הזה, חשבתי על דרכים לצאת, ובסוף מצאתי.
אחרי שסיימתי לאכול את האורז בפראות הסתובבתי עם הגב למצלמה כדי שהוא לא יראה, ושברתי את הקערה. לאחר מכן חיכיתי למחרת שיביאו לי עוד פעם את הקערת אורז ובזמן שמי שהביא לי את זה יצאה, מהר דחפתי לתוך השער חתיכת זכוכית קטנה, המאפשרת לשער לא להסגר עד הסוף, וכל זה בזמן שהייתי עם הגב למצלמה כדי שלא יראה.
לאחר כמה זמן, הרגשתי שזה הזמן שלי, ורצתי מהתא.
רצתי הכי מהר שאני יכולה ולא ידעתי לאן. המסדרונות היו ארוכים ומפותלים אבל בסוף ראיתי דלת גדולה והבנתי שזו דלת הכניסה לבית.
בדיוק שבאתי לאחז בידית ולצאת לחופשי, הרגשתי יד אוחזת בי בחוזקה ולא משחררת.
"כבר הולכת?" שמעתי ומיד ידעתי מי זה.
זה הגבר שמחזיק בי. שיט.
הוא גרר אותי בחוזקה ולא שחרר, "תעזוב אותי, בבקשה, אתה מכאיב לי!" צעקתי.
"אמרתי לך שיהיו השלכות למעשים שלך" הוא אמר בכעס גדול.
"תעזוב אותי! אני אצעק!" איימתי. "מתי כבר תביני שכל מי שבבית הזה מקשיב רק לי, ויותר מזה, הם רגילים לשמוע בחורות צועקות את שמי" הוא לגלגל וגרם לי להתפוצץ מכעס.
הוא זרק אותי לתוך חדר גדול ונכנס אחריי.
"מי אתה?? מה אתה רוצה ממני??" אמרתי ביאוש.
"בשביל השם שלי, את תצטרכי לעבוד" הוא אמר בעקצנות. "עכשיו, שבי על הרצפה."
"לא!" צעקתי
"לא? את בטוחה שזו התשובה שלך?" הוא התקרב אליי עם ידו וידעתי שהוא בא להרביץ לי אז עצמתי עיניים וחיכיתי, אבל היד לא הגיעה אליי והכאב לא הורגש.
פקחתי את עיניי וראיתי אותו מסתכל עליי.
"אני לא התכוונתי להרביץ לך, זה לא הקטע שלי להרביץ לבנות" הוא אמר בסוג של אכזבה. הרגשתי קצת הקלה אבל שאלתי את עצמי מה הוא עושה לבנות אם הוא לא מרביץ להן?
"תראי, אם רק תעשי את מה שאני אומר, הכל יהיה כל כך קל" הוא הוסיף אחרי זמן מה.
"אני לא הזונה שלך!" אמרתי בטיפשות. אז כבר ראיתי שהוא רתח.
"אין בעיה!" הוא אמר בכעס והפעם אחז בידי בלי לעצור ולחכות לתגובתי.
הוא משך אותי בחוזקה והמשכתי להתחנן ממנו שיעזוב, ואז הוא זרק אותי לתוך חדר פצפון.
אוי לא, חשבתי לעצמי. לא, לא, לא, לא. רק לא זה. "לא...לא... תשחרר אותי מפה... בבקשה... רק לא פה" התחננתי אליו.
לא יכולתי לסבול חדרים קטנים מאז שדניאל תמיד החזיק אותי שם שלא שמעתי לקולו.
"בבקשה..." אמרתי בנשימות קצרות. החדר התחיל להסתובב לי והכל היה שחור.
פתאום ראיתי את עצמי שוב בחדר ההוא, עם דניאל, מחזיק בצווארי ומאיים על חיי.
הכאב שהוא גרם לי חזר כאילו לא נברא, והרגליים הפסיקו לעבוד.
"בבק... בבקש... שה... " אמרתי בחוסר נשימה.
לפתע ראיתי אור הבוקעת מאיפה שהייתה הדלת, ואז בדיוק התעלפתי ונפלתי, התכוננתי להרגיש את המכה מהנפילה אבל היא לא הייתה, ואז עיניי נעצמו.
YOU ARE READING
מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)
Romanceללילי יש חיים לא פשוטים. היא עובדת בבר בשכונה מפחידה וחייה עם מעט כסף. אחרי שאיבדה הכל, וגם את התקווה לחיים מאושרים. מה יקרה שתפגוש את הגבר האכזר שגורם לה להחזיר את התקווה לחייה? כריס בחור שרירי וגדול עם פנים של מלאך, אבל הבעיה שהוא מתנהג כמו השט...
