הסתובבתי חזרה לכיוון נייל וזאק, יכלתי לראות שהם מרגישים אשמים, זאק התכוון לדבר, אני ידעתי כבר מה הוא הלך להגיד.
"זאק זה בסדר, זה שהם לא יכולים להתמודד עם זה שמחליטים משהו שונה ממה שהם חושבים לא אמור להדאיג אותך, אתה יכול להשאר" אמרתי לעברם מחייכת, ונייל התקרב אלי והביא לי חיבוק. "תודה ג'יידי, אני לא יכול להודות לך מספיק, תודה שאת תומכת בי" הוא מילמל ואני רק החזרתי את החיבוק, מחייכת. "בואי רגע" זאין אמר ומיד תפס בזרועי, מוביל אותי לחדרו.
"מה העניין?" שאלתי לא מבינה בזמן שהוא עצר להוביל אותי כשהיינו באמצע החדר.
"אני לא מבין למה את כל כך תומכת בנייל וזאק, את יודעת שזה יכול להיות מסוכן נכון?" הוא שאל בשילוב ידיים, גורם לי לתהות מדוע היה בעדי אם לא הסכים לגמרי עם החלטתי. "למה תמכת בי אם לא הסכמת עם מה שהחלטתי?" שאלתי לא מבינה, אני הרי ציפיתי שכולם יהיו נגד ההחלטה, זאין ולואי מאוד הפתיעו אותי."בגלל שאת אחותי הקטנה, אני תמיד אתמוך בך" הוא אמר לעברי מיד מבלי שתעבור שנייה.
"תודה, זה ממש חשוב לי, חשבתי שתתנגד ובגלל שליאם והארי גם לא הסכימו לזה חשבתי שתתמוך בהם, אבל זה מאוד חיזק אותי שתמכת בי" אמרתי כשחיוך קטן נימרח על שפתיי, הוא מיד הצמיד אותי לחיבוק ולחש לי "תמיד אני אתמוך בך, את מחזקת אותי ואני מחזק אותך, כמו שאחים עושים" הוא אמר ולא יכלתי לבקש אח יותר טוב ממנו. "אני לא מבינה מה הקטע של ליאם, רק בגלל שלא הסכמתי עם הדעה שלו הוא פתאום התאכזב ממני" אמרתי כשאני מתיישבת על המיטה שלו, מנסה להבין את הראש הדפוק של ליאם.
"ככה זה, לפעמים הוא חושב שהוא כל כך צודק שהוא לא מבין איך אחרים חושבים אחרת ממנו, אבל אל תדאגי זה יעבור לו" הוא אמר מעודד אותי.
כשהזזתי את רגלי על הרצפה הרגשתי שהיא התנגשה במשהו, הסתכלתי כלפי מטה וראיתי שהיה שם תיק שחור.
"מה זה?" שאלתי כשהרמתי את התיק והרגשתי שבפנים יש משהו קשיח.
"זה ציור שהכנתי, של ניקול" הוא אמר כשלפתע הבעה קרירה עלתה לפניו. זו בהחלט הייתה הפתעה שניקול והארי נהיו יחד.
ועוד עכשיו אחרי מה שקרה לקלואי ומה שעובר על זאין, בתזמון המושלם. מיד פתחתי את התיק והוצאתי קנבס קשיח בגודל בינוני, הבטתי, סרקתי את הציור. זה פשוט מדהים. ראיתי שהוא לא צייר את זה כשהעתיק מתמונה כלשהי, אלא צייר מהזיכרון שלו והעביר את הכל על הקנבס. זה היה פשוט מדהים.
"זאין זה מדהים, פשוט וואו" אמרתי כשאני לא מסירה לרגע את עיני מהציור.
"רציתי לתת לה את זה כשהיינו צריכים לחגוג חצי שנה יחד, אבל מאז דברים התחילו להסתבך ואז ניפרדנו ולא יצא לי לתת לה את זה" הוא אמר מעט משפיל מבט. "אל תדאג, אני בטוחה שתהיה לך הזדמנות טובה לתת לה את זה" אמרתי כשאני מניחה את כף ידי על כתפו מנסה לתמוך בו.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Fanfictionעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
