~בוקר~
התעוררתי בגלל כאבים עזים שהרגשתי בגב התחתון, פקחתי את עיני ונזכרתי שאני בעצם ישנתי הלילה בסלון.
התרוממתי בזמן שאני מזיזה את השמיכה מעל פני גופי ומתמתחת. אני שונאת את הספה הזו.
"בוקר טוב" ליאם אמר מגיע מהמטבח כשבידיו שתי כוסות, אחת עם תה בשבילו, והניח על השולחן אל מולי אחת עם שוקו בשבילי.
הוא התיישב בספה שמולי, בצד השני של השולחן הקטן שבאמצע הסלון. הבטתי בשעון שמעל הטלוויזיה, השעה היא עשר בבוקר.
"תודה" אמרתי כשלקחתי את כוס השוקו בידי ולגמתי ממנה. "למה ישנת בסלון?" הוא שאל כשהוא נשען על הספה.
"ליאם אל תתנהג כאילו הכל בסדר, יש לי סיבה ושנינו יודעים את זה" אמרתי בישירות בזמן שהנחתי את הכוס על השולחן, משחק אותה תמים.
"בסדר, אולי התנהגתי בקצת ילדותיות, אבל זה פשוט עיצבן אותי ש..." הוא התחיל לומר אך אני קטעתי אותו.
"שמה? שאני החלטתי משהו שונה מהדעה שלך? בגלל זה היית צריך ללכת מאוכזב ממני ללא כל סיבה ולהתעלם ממני? תעשה לי טובה" אמרתי כשאני מרימה את קולי וקמה ממקומי.
"מה אתה עושה פה בכלל? אין לך איזה בית ספר להיות בו?" שאלתי כשאני מקפלת את השמיכה שאיתה ישנתי הלילה.
"אנחנו מתחילים מאוחר, לא ידעתי שכל כך רע לך שאני נמצא פה" הוא אמר כשהוא משלב ידיים, תזכירו לי למה אני אוהבת אותו?
לפתע נשמע צלצול בדלת. "פתוח" עניתי לאחר שראיתי שליאם לא מתכוון לזוז ממקומו אל עבר הדלת. היא ניפתחה ומי שהכי לא ציפיתי שיכנס לכאן, נכנס. ג'וש ואשטון. "בוקר טוב, ליאם קדימה בוא נצא שלא נאחר" ג'וש אמר כשהוא נכנס, נעמד על ידו.
"היי ג'ייד" הוא אמר בחיוך קטן ונופף לעברי, החזרתי לו היי, ואשטון הגיע אל מולי.
"בוקר טוב ג'ייד" הוא אמר ולאחר מכן חיבק אותי. ראיתי שליאם מסתכל עלינו ובחרתי להחזיר לו חזרה את החיבוק.
"בוקר טוב אש" השתמשתי בכינוי שהייתי נוהגת לקרוא לו.
"היי זה הכינוי שהיית נוהגת לקרוא לי בו" הוא אמר בחיוך כשהתנתק מהחיבוק אך נשאר עדיין קצת קרוב אלי.
"טוב אני חושב שאנחנו צריכים ללכת" ליאם אמר ומיד התקרב לכיווני, משך אותי מהמותניים והצמיד אותי אל גופו.
"אני אחזור בצהריים אחרי בית ספר, נמשיך את השיחה שלנו אחר כך" הוא אמר וחיכה שאתן לו נשיקה, אבל החלטתי לא לתת לו.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Фанфикעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
