Anything Could Happen|Season 2Hebrew

❄פרקים 182+183+184+185❄

פרק 182-

"זאק?" זאין שאל לאחר שהוא התקרב אלינו ונחשף באור החלוש שבתא שלנו. "זאין? ליאם? מה אתם עושים פה?!" הוא שאל מבוהל, הוא ניראה נורא. הוא בלי מדי בית הכלא כמו רוב האסירים פה שיצא לנו לראות בדרכינו, אך הג'ינס שלבש היה מלוכלך, והגופייה הלבנה שלבש לא נמצאת במצב טוב יותר. שיערו פרוע, שקיות שחורות ניגלו מתחת לעיניו, אני מתאר לעצמי שלא ישן הרבה.

"לוקחים אותי לחקירה בגלל האבא המדהים שלי אתה יודע, בקטנה" זאין ענה בגיחוך ציני, טוב, אני חושב שעדיף שיהיה ככה מאשר שיהיה בדיכאון.

"ואתה?" הוא שאל לעברי לאחר שהתיישב חזרה במיטתו. "האידיוט הסגיר את עצמו בשביל שאני לא אבלה לי פה עם עבריינים ואסתבך" זאין לא נתן לי לענות ורצה להדגיש את העובדה שאני אידיוט. ואני לא מכחיש.

"אתה לא רציני, נכון?" זאק שאל מגחך, אך לאחר ששם לב שאני לא מתקן אותו, החיוך ירד מפניו. "אתה פשוט אידיוט, אתה יודע את זה?" זאק אמר לעברי כלא מאמין אך גיחך בו זמנית.

"אני יודע, טרחו להזכיר לי את זה כמה פעמים בשעה האחרונה" אמרתי מגחך ונישכב במיטה השנייה יותר רגוע ופחות מפוחד.

"אתם אולי יודעים אם נייל יודע? ואם כן אז איך הוא?" זאק שאל מודאג. "הוא לקח את זה קשה, אבל אל תדאג, דואגים לו והוא יהיה בסדר" השבתי, זה גרם לי לחשוב על ג'ייד, היא בטח משתגעת ממני ברגעים אלו, ואני לא אהיה מופתע אם הדבר הראשון שתעשה כשתראה אותי זה יהיה לתת לי סטירה. אחרי מה שעשיתי אני מודה שאני אבין אם תעשה זאת.

בשלב מסויים הלכנו לישון, הלחץ לפחות אותי- התיש, והייתי צריך את זה. אני חושב בערך בשעה חמש וחצי בבוקר שמעתי רעשים שמגיעים מן דלת התא, פקחתי את עיני וראיתי את אחד השוטרים מקודם פותח את התא.

"אתה" הוא הצביע עלי, "קדימה, אתה הנחקר הראשון שלנו הלילה" הוא אמר והפעם למזלי, לא אזק אותי אלא רק החזיק את שתי ידי מאחורי גבי כל הדרך, עד שהגענו לחדר החקירות. זה לא כזה מפחיד, אבל גם לא מקום שהייתי נמצא בו בזמני החופשי- זה מה שבטוח.

"ליאם פיין? נכון?" החוקר שאל אותי בזמן שהשוטר השיב אותי באגרסיביות על הכיסא. הנהנתי, הוא היה קצת מפחיד. "קראתי עליך בתיק האישי, ואני באמת לא מבין למה אתה כאן" הוא אמר בזמן שדפדף בתיק שלי. "ליאם ג'יימס פיין, אתה לומד בבית הספר התיכון הכי נחשב בלונדון, קפטן הפוטבול, הציונים שלך גבוהים, הורים לא גרושים" הוא אמר והייתי חייב לא להסכים איתו בחלק האחרון, אך העדפתי לשתוק ולא להסכים בלב. "אני לא מבין איך אתה קשור לכל העניין הזה" הוא אמר באנחה בזמן שסגר את התיק ונשען בכיסאו, שם את ידיו מאחורי ראשו והתמתח.

סיפרתי לו את כל מה שקרה עם זאין, את כך שיאסר כפה עליו והיכה אותו, סיפרתי את כל מה שידעתי והיה יכול לעזור לו לא להיות אשם. החוקר רק גיחך כשהבין שהגעתי לכאן בשביל זאין.