Anything Could Happen|Season 2Hebrew

❄פרק 198❄

~נקודת מבט של ג'ייד~ 

אחרי כל הפרידות, הגיע הערב שבו אני צריכה להגיע אל בית משפחת פיין. לא חשבתי שזה יהיה משהו מאוד חגיגי או משהו רציני, פשוט ארוחת ערב רגילה שאני אצטרף אליה. לא רציתי להשקיע, אבל כבר קניתי שמלה, לא? אז למה לא לשים אותה? הוצאתי מהארון את השמלה שקניתי היום- את השמלה שליאם בחר לי. אני חושבת שאני אפתיע אותו קצת עם כך שאני בוחרת שמלה על פני מכנס וחולצה. לבשתי את השמלה, החלקתי מעט את השיער בעזרת המחליק אבל רק באמצע, כך שהקצוות שלי ישארו גליים. אחרי שליאם ליווה אותי הביתה מהשופינג הוא חזר הביתה, ואפשר להגיד שרציתי לעשות שינוי קטנטן בשיער, אז הלכתי למספרה ועשיתי אמברה. הסתפרתי מדורג, כך שמקדימה זה קצר, מעין צורת משולש שנראית כשאני מפזרת את השיער לאחור. וצבעתי את הקצוות בצבע חום דבש. השינוי הראשון שאי פעם עשיתי בשיער, בחיים לא עשיתי אפילו פוני, כשניקול שמעה שאני רוצה שינוי כזה בשיער, היא אמרה לטרוי לחכות לה לעשות את הסרטון השני ומיד לקחה אותי למספרה לפני שאתחרט. אני מאוד מרוצה מאיך שזה יצא- אפילו שזה לא כפי שתיכננתי, הספר החליט בעצמו מה לעשות לי. 

החלטתי לשים מעט מסקרה אבל בצורה שלא ממש נראית לעין, מעט איילינר וליפגלוס, לא השקעתי יותר מידי, רק טיפה. שמתי נעלי בובה- אולי אני נפתחת לדברים חדשים, אבל הגבול מגיע כאן. אם אני רוצה לחיות, עדיף שאתרחק מעקב. ירדתי למטה ואמרתי לניקול שאני יוצאת ושלא תבלגן עם טרוי את הבית, שכשאני אחזור שיהיה בית נקי. היא הנהנה, וטרוי אמר ש'לא צריך לדאוג', אבל אני כן דואגת. יצאתי מהבית והלכתי ברגל אל הבית של ליאם, הוא לא כזה רחוק ממני, גר שתי רחובות ליד. הגעתי לדלת הכניסה ושמעתי קולות מבפנים. 

"ליאם אני צריכה שתשגיח על העוף בתנור שלא ישרף" שמעתי את קולה של קארן, "קמרון תערוך את השולחן, היא צריכה להגיע כל רגע" שמעתי הפעם את רוברט אומר. 

"אני לא מבין למה אנחנו צריכים כל כך להשקיע, הם מכירים מהילדות לא? הם חברים כבר שנה, הוא לא צריך ממש להרשים אותה" שמעתי את קולו של קמרון אומר בזמן ששבר צלחת. גיחכתי, רואים שהוא אח של לואי. 

"קמרון! תנקה את זה מהר, וזה חשוב לליאם, הוא ביקש שזה יהיה מושלם ושלא נעשה לו בושות, זה לא קשור לכמה זמן הם מכירים או יחד, הוא מאוד אוהב אותה וחשוב לו שתרגיש כאן נוח ורצויה" קארן הסבירה לו, זה גרם לי לחייך, לא חשבתי שהוא מרגיש ככה ושזה חשוב לו. החלטתי לא לדפוק על הדלת, לחכות טיפה.