~נ'ק מבט של ג'ייד~
נכנסתי לכיתה במהירות, התיישבתי במקומי, והמחשבות התחילו להתרוצץ במוחי. רק מכך שאני ניפגעת ממנו כל פעם מחדש אני חושבת פעמיים על כך שהסכמתי לרעיון של זאין לגלות את הרגשות שלנו. כי אם אני עם זאין, איך זה שאני עדיין מרגישה פגועה ממה שליאם עושה?
זה אומר שאני עדיין אוהבת את ליאם לא? אנחנו רק כמה ימים יחד, אבל אני משתכנעת יותר שזו היתה טעות.
למרות שאולי ההחלטה להפרד מניקול היתה נכונה בשביל זאין, היא הרי נישקה את הארי במסדרון מול כולם.
אני חושבת שראיתי את קלואי, רציתי ללכת אחריה אבל ראיתי את ג'וש בעקבותיה ואני בעצמי הייתי צריכה להבין מה קורה עם עצמי. זאין נכנס אחרי, הוא התיישב לידי ולא אמר דבר.
"זאין אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך לגלות את הרגשות שלי יותר" אמרתי בקול שקט לעברו, מקווה שאף אחד לא שם לב אלינו.
"אבל למה?" הוא שאל לא מבין. "ניקול וליאם עשו את מה שעשו רק אחרי שראו אותנו, אתה לא חושב שאולי אנחנו קצת ברורים?" שאלתי, אני בעצמי מרגישה את השינוי הקטן בינינו גם כשאנחנו לא לבד, הם בטוח שמו לב לכך.
"אני לא יודע, אבל אני יכול רק להגיד לך שאחרי מה שקרה עכשיו אני אשמח שיגלו על כך שאנחנו יחד" הוא אמר ונשמע ברחבי הכיתה הצלצול האומר לכולם שהשעה הראשונה עומדת להתחיל. לא ידעתי מה להגיב על כך, אבל זה היה כל כך ברור שהם עשו את זה בגללנו, לא בגלל שפתאום התחשק להם להראות אהבה לבן זוג שלהם.
~כעבור ארבעה ימים~
היום יום שבת, אתמול ניילר השתחרר מבית החולים, הוא עכשיו בבית שלו וזאק מטפל בו, הוא אמר שהוא צריך לנוח במשך יומיים ואז כשהוא יתאושש מההחלמה הוא יגיד לנו מתי נוכל להגיע ולבקר. נייל לקח את זה בקלות, הוא לא הראה כל כאב, אבל ביחס לכך שסימנים סגולים ניראים לעין בגופו ונקע ביד, אני לא חושבת שהוא יכול ממש להגיד שזה בכלל לא כואב, אבל הוא מתמודד עם זה מעולה. אין דברשהחיוך הזה שלו לא יכול לרפא.
אני וזאין עדיין יחד, אני חושבת שאנחנו מתקדמים עם זה לאיזה שהוא כיוון, זה נהיה פחות מוזר להיות איתו כבן זוג, והוא מאוד תומך, הוא מאוד שונה- מהדרך שבה ליאם היה איתי. לא בהכל כמובן, הוא יותר מקשיב ונותן לי את המרחב שלי, הוא לא לוחץ עלי, לא מגונן יותר מידי.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Fanfictionעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
