Anything Could Happen|Season 2Hebrew

❄פרק 176❄

~נ'ק מבט של זאין~ 

הבטתי בקהל, הוא צריך להגיע לפה בכל רגע. לאחר כמה דקות נוספות של חיפוש, זיהיתי אותו, הוא בצד השני ולכן התחלתי את דרכי לעברו, כשהגענו לאמצע הקהל הוא נעצר מולי והנהן.

"זה סודר עם אבא שלך, אתה יכול להיות רגוע הוא לא יחפש אותך יותר" כריס אמר לעברי, אמרתי לו להגיע לכאן בגלל שאף אחד לא יזהה אותו וילשין למשפחה שלו. זאק דיבר איתו ואיכשהו, גרם לכך שכריס לא יפריע לנו ויעזור לי לסדר את העניינים עם אבא שלי על מנת שיניח לי. אבל זה לא אומר שאני אשכח את כל מה שעשה לנו. הוא הושיט את ידו לעברי, על מנת לסגור את העסקה שלנו. "אני חייב?" שאלתי מאוד לא מצפה לכך. "כן זאין, סגרנו עסקה ואני ביצעתי את החלק שלי, אתה את שלך ופה זה מסתיים" הוא השיב, עדיין מחכה. בלית ברירה לחצתי את ידו, "אני מקווה שזה באמת הסתיים" ועם כך הוא נעלם, ואני מקווה גם שלא יחזור. תוך כמה רגעים ראיתי את הארי עושה את דרכו לכיווני. 

"מה הוא רצה ממך?" הוא שאל אותי, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שבה דיברנו. "כלום, רק דאגתי שהם לא יפריעו לנו יותר" השבתי, הוא התכוון לומר משהו, אך המעודדות סיימו את ההופעה שלהן וכולם מחאו להן כפיים, מה שגרם למה שהוא רצה להגיד לחכות מאוחר יותר. "אני מניח שאנחנו צריכים עכשיו ללכת למשחק הבא נכון?" הארי שאל נאנח. "זה רק המשחק השלישי שלנו סטיילס, קדימה בוא נלך" אמרתי מגחך, מודע לכך שהארי התעייף.

מאז שהוא וניקול היו יחד לא יצא לנו לדבר הרבה, ואחרי מה שקרה עם קלואי כשהוא האשים אותי..הכל רק הידרדר. אבל עכשיו הכל חוזר לקדמותו, זה ניראה שהעניינים מתחילים להסתדר, ואני גם לא רוצה את כל המריבות האלה, אני לא הולך להתעלם ממנו יותר כמו שעשיתי עד עכשיו. הלכנו יחד אל עבר המאמן, שדיבר עם ליאם. הוא לוקח אותו לאימונים אישיים ומדבר איתו לבד הרבה, הוא דורש ממנו יותר מידי. בגלל שליאם השחקן הכי טוב שלנו, הוא רוצה שיגיע למקומות ראויים, אבל הוא שוכח שהוא בסך הכל נער בתיכון. ליאם הנהן לדבריו והלך אל התיק שלו על מנת לשתות מים. הלכתי אליו. 

"מה הוא שוב רצה ממך?" שאלתי, מוציא את בקבוק המים שלי מתיקי ושותה. "בקשר למילגת הספורט, הוא אמר שהיום מגיעים אנשים מהקולג'ים ומחפשים שחקנים על מנת לתת להם את המילגות ושאני צריך להתאמץ היום יותר מבדרך כלל בשביל לקבל אותה" הוא השיב, סוגר את הבקבוק ומכניס חזרה לתיקו. הלב שלי נפל. לא ידעתי שהאנשים האלה מגיעים היום, אם הייתי יודע הייתי מתאמן שבוע לפני, נכנס לכושר טוב יותר. אני צריך את המילגה הזאת. פשוט חייב. בלעדיה לא יהיה לי כלום. "זאין, אני יודע כמה זה חשוב לך וכמה אתה צריך את זה, תתאמץ יותר ואני בטוח שתשיג אותה, אתה שחקן מצויין" הוא אמר בזמן שטפח לי על הכתף ונתן לי חיוך תומך. המאמן שרק על מנת שנתכנס על ידו ועשינו את דרכנו אליו.