Anything Could Happen|Season 2Hebrew

❄פרק 151❄

-נ'ק מבט של קלואי-

התעוררתי מוקדם הבוקר, אבל רציתי להשאר במיטה עד מאוחר, לא היה לי כוח לקום ממנה.

בימים האחרונים כל מה שעבר עלי הופיע בפלאשבקים במוחי שוב ושוב, את כל מה שכריס עשה לי, את הצורה שבה העז לגעת בי, לא הפסקתי לבכות, רציתי להיות לבד. אבל עכשיו אני מתעודדת יותר, למרות שזה עדיין קשה לי, אני מפחדת לצאת מהחדר שלי בקושי לשירותים, מה שאומר לי שהלימודים זו לא אופציה לזמן הקרוב. עברתי לתנוחת ישיבה, נשענתי על המשענת של המיטה כשאני מכסה את הפוך מעלי ומתכרבלת בתוכו, היה לי נוח, סוף סוף שקט. לפתע הדלת ניפתחה וראיתי את ג'ייד מציצה ממנה. "

אני יכולה להכנס?" היא שאלה בשקט ואני רק הנהנתי, זו הפעם הראשונה שלא דיברתי עם ג'ייד כל כך הרבה זמן, היא חסרה לי. 

היא התקרבה אלי והתיישבה על ידי במיטה, מתכסה בעצמה בפוך שלי.

"מה את רוצה לעשות היום?" היא שאלה בחצי חיוך, זה הפתיע אותי שהיא לא שואלת אותי מה קרה, אני בטוחה שהיא רוצה אבל מתאפקת. 

"כלום, רק להשאר בחדר שלי" השבתי בזמן שפיהקתי. "איך ישנת? לואי ואמילי עודדו אותך אתמול?" היא שאלה מצחקקת, ראיתי אתמול שהיא הציצה בזמן שלואי עשה מופע אימים משל עצמו, זה גרם לי להעלות חיוך על הפנים לדעת שהיא דואגת לי ככה.

"כן, הוא יותר הבהיל אותי מאשר עודד אותי אבל אני מניחה שגם זה עזר" השבתי מצחקקת, בלעדיהם המצב שלי היה יותר גרוע. 

ביליתי בהתחלה את הלילות שלי בבכי, את הימים בהעברת הזכרונות הנוראיים שוב ושוב, אך כל אחד מהבנים והבנות  חיזק אותי, ראיתי שבאמת אכפת להם ממני, אין הרגשה טובה יותר מזו. "את יודעת שאם את רוצה לדבר עם מישהו שאני כאן, נכון?" היא שאלה רוצה לוודא שאני יודעת.

"כן, תודה ג'ייד, אבל אני לא חושבת שאני עדיין מוכנה לדבר על זה, זה עדיין קשה לי" אמרתי כשאני מסתכלת על התקרה, מנסה להעלים את הדמעות שעולות לאט אל עיני. אולי אני מתחילה להתגבר, אבל זה לא אומר שלא קשה לי עם זה, שהתגברתי על כך לגמרי, למעשה, אני חושבת שיקח לי דווקא זמן להחלים מכך, כל פעם שהתקלחתי והסתכלתי בגופי במראה אני רק שנאתי אותו מדקה לדקה יותר, פשוט ניגעלתי מעצמי. עדיין נגעלת יש לומר.

התחושה של ידיו על גופי עדיין קיימת ואני רק מנסה להדחיק אותה בכל רגע, ללא הצלחה. 

"זה בסדר קל, מתי שתהי מוכנה לדבר על זה אני אהיה פה" היא אמרה כשהיא מחבקת אותי.

חיבקתי אותה חזרה, הדמעות נעלמו והרגשתי את עיני כבדות, נתתי להן להסגר ונפלתי לשינה עמוקה.