מיד התרחקתי ממנו, ומאחר שהיינו בתוך אחת המקלחות, הרצפה עדיין היתה רטובה וכמו כל פעם- החלקתי. "לאב, את בסדר?" ליאם שאל בזמן שעזר לי לקום. כולי רטובה לעזאזל. "כ- כן אני בסדר" השבתי, זה כל כך כאב אבל אני כבר רגילה. "אני חושבת שזה יהיה רעיון טוב שקודם כל תתלבש ליאם, אני צריכה לדבר איתך" קארן אמרה משלבת ידיים. בחיים לא ראיתי אותה כל כך קשוחה. "אני אלך" אמרתי לעבר ליאם ומיד יצאתי החוצה. אלוהים, זה היה כל כך מביך.
"ג'ייד!" שמעתי את קלואי קוראת לי, הסתובבתי וראיתי אותה ואת ניקול מגיעות אלי. "למה את רטובה?" ניקול שאלה לא מבינה. "החלקתי, ניקו את המסדרון פה קודם והרצפה היתה רטובה" הסברתי והן הנהנו, לא היו מופתעות יותר מידי. אין מצב שבעולם שאני אגיד שהתנשקתי עם ליאם במלתחות, ובמקרה בתוך אחת מהמקלחות ושעל הדרך אמא שלו נכנסה, קטעה אותנו, ומרוב בהלה שהחלקתי. אין מצב. "את לא יכולה להמשיך להסתובב ככה, את סחוטה במים" ניקול אמרה בזמן שבחנה שוב את מצב בגדי.
"אין לי בגדים להחלפה" השבתי, הדבר האחרון שאני רוצה זה שיסתכלו עלי כמו על חייזר מכוכב אחר- אני מעדיפה לא למשוך תשומת לב מיותרת.
"אין לי בגדים להחלפה כי הגעתי לבית הספר עם מדי המעודדות, אבל יש לי עוד סט של מדים בלוקר, את יכולה ללבוש אותם" קלואי הציעה ואני מיד סירבתי. "אני לא חושבת שהמדים יתאימו לי, זה בסדר" השבתי, המדים קצת יותר מידי קצרים הייתי אומרת.
"זה לא שעדיף לך להסתובב ככה כל היום" קלואי אמרה בזמן שגילגלה את עיניה ומשכה את ידי אל עבר המלתחות של הבנות. "אני חייבת לראות ולתעד את זה!" ניקול קראה בהתרגשות ונכנסה יחד איתנו. היא הוציאה את המדים האדומים, והושיטה לי אותם. היססתי, אך מלפני שהספקתי למחות בכך קלואי וניקול משכו אותי אל תוך אחד התאים. יצאתי, ניקול וקלואי חייכו וקירבו אותי אל המראה, אני מניחה שזה לא עד כדי כך נורא. לא רואים מה שלא צריך לראות וזה הרבה יותר עדיף מלהסתובב עם בגדים רטובים כל היום ולקבל דלקת ריאות.
יצאנו מכיוון המלתחות אל המסדרון ואנשים התחילו להסתכל. בואו נגיד שהדבר האחרון שהיה צפוי זה לראות אותי, באמצע המסדרון כשאני לבושה במדי המעודדות. שמענו שריקה מתחילת המסדרון. "ג'יידי, אני רואה שגם את הצטרפת למעודדות" ניילר אמר בחיוך ושילוב ידיים, הארי וזאין מיד בעקבותיו. "מאוד מתאימה לך התלבושת, בדיוק כמו אחותך" הארי אמר וקרץ לקלואי, שם יד סביב מותנה וקירב אותה אליו. אני רואה פה התקדמות.
"אז מה האסון שקרה שגרם לך ללבוש את זה?" זאין שאל עם חיוך משועשע, ידעתי שהוא הולך להציק לי עם זה. "שטפו במסדרון והחלקתי" השבתי, מנסה להתחמק מעיניו. "אהא, מהמסדרון, את בטוחה שלא במלתחות אולי?" הוא שאל בחיוך שרק התרחב. מלפני שהספקתי לענות ליאם הגיע אלינו, לבוש בג'ינס שחור, חולצת וי לבנה ומעל לחולצה את הג'קט של הפוטבול, יש לו כמה כאלה בלוקר.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Fanfictionעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
