(עדיין נ'ק מבט של ניקול)
"הארי אתה יכול ללכת" אמרתי לעברו והוא רק יצא וטרק אחריו את הדלת. "קרה משהו?" שאלתי את זאין בזמן ששנינו התיישבנו על קצה המיטה שבחדר. "אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר בזמן שהסתכל אל עיני.
"אני..." הוא התחיל לומר אך נעצר. "אתה..?" שאלתי מסוקרנת ממה שיש לו להגיד. לפתע הוא הרים את מבטו מהרצפה שמתחתינו אלי.
"אני יודע שהתנשקת עם הארי" הוא אמר, הלב שלי נפל. "זאין אני מצטערת, אני-" אך לפני שהספקתי להגיד דבר נוסף הוא קטע אותי.
"אני לא כועס, את אולי לא ביררת את הרגשות שלך מספיק לעומק בקשר אליו, אני יודע שאת אוהבת אותי, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לקחת הפסקה, להבין מה אנחנו מרגישים" הוא אמר, מה זאת אומרת מה אנחנו מרגישים?
"אנחנו?" שאלתי לא מבינה. "אני יודע שאת לא התגברת על הארי לגמרי, ואני לא יכול להיות איתך בזמן שאני יודע את זה, ואני צריך גם לגלות כמה דברים עם הרגשות שלי, אני חושב שזה יהיה הכי טוב" הוא המשיך, זה מאוד מוזר. ציפיתי שיכעס, שיהיה מאוכזב, לא ככה. זה לא מתאים לו, אבל אם הוא לא כועס עלי אני לא חושבת שאני צריכה להתלונן על כך. "אבל זאין, אני לא מבינה למה אנחנו צריכים להיפרד שוב" אמרתי, אני אולי לא מבינה לגמרי מה הרגשות שלי לגבי הארי אבל אני יודעת שאני אוהבת את זאין ולא רוצה להיפרד ממנו.
"כמו שאמרתי, אנחנו צריכים לגלות את הרגשות שלנו, להבין מה אנחנו מרגישים, אנחנו לא נהיה מרוחקים, עדיין נדבר, אל תדאגי" הוא אמר בחיוך ומיד חיבק אותי. "אם אתה אומר" השבתי, אני לא יכולה להכריח אותו. הוא מתנהג מאוד מוזר, זה לא מתאים לו לעבור על כך בשתיקה.
"אני שמח שאנחנו לא רבים בגלל זה" הוא אמר ואני רק הנהנתי. "את באה?" הוא שאל כשהוא בדרכו אל מחוץ לחדר. "כן, אני באה" אמרתי מנסה לעכל את מה שקרה הרגע ויוצאת אחריו מהחדר.
~נ'ק מבט של ג'ייד~
הרגשתי את המיטה שלי שוקעת מעט. פקחתי את עיני, וראיתי את מייק נשכב לצידי. "מה השעה?" שאלתי בזמן ששפשפתי את עיני.
"עכשיו שתיים עשרה, אמילי פתחה לי" הוא אמר, עדיין נשמע מבואס. הוא התקשר אלי בעשר ואמר שהוא צריך אותי, שקרה משהו בינו לבין בלה, אז אמרתי לו שיגיע ושאם אני ישנה שפשוט יכנס ושאחת הבנות תכניס אותו.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Fanfictionעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
