❄פרק 152❄

603 30 0
                                    

"מה אתה עושה פה?!" צעקתי לעברו מתקדם אליו ואם ג'ייד לא הייתה כאן אני חושב שהוא היה ניפגע על ידי. 

"באתי לחפש את זאק, תירגע" הוא זרק אלי בזילזול, ניסיתי לצאת מאחיזתה של ג'ייד אבל היא הידקה את זרועותיה וזה ברור שהייתי יכול לצאת תוך שנייה מהאחיזה שלה סביבי, אבל העדפתי שלא. 

"זאק לא כאן, אתה מוזמן ללכת" היא אמרה אליו בזמן שעשתה את דרכה אל עבר הדלת. הוא נעמד והביט בה לכמה שניות, ויתר והלך. 

"למה את לא נותנת לי פעם אחת ולתמיד לעשות משהו?" שאלתי בתסכול כשאני נותן מכה לספה.

היא רק הסתכלה עלי כשיד אחת על המותן שלה. "אתה מוכן לספר לי מה קורה לך?" היא שאלה לא מתרגשת ממעשיי.

"לא אמרת שנלך לחדר קודם?" שאלתי עם חיוך שהופיע על פני בזמן שהצמדתי אותה אלי. 

"לא בשביל דברים כאלה! בשביל שתספר לי מה קורה לך" היא אמרה בזמן שהיא נותנת לי מכה על החזה.

תמיד היא מגיבה ככה לדברים כאלה, זה חמוד בעיני כל התמימות שלה.

"אני..אני רק צריך חיבוק זה הכל" אמרתי במקום לספר את כל מה שעבר עלי היום.

אני צריך ממנה את החיבוק הזה, שאומר שהכל בסדר, שהיא איתי, שלא משנה מה אנחנו עוברים או רבים שהיא עדיין איתי.

 "אתה אפילו לא צריך לבקש, דביל" היא אמרה ומיד חיבקה אותי, עטפתי אותה והצמדתי אותה אלי, פרצופה היה בצווארי, הרגשתי את נשימותיה החמימות שגרמו לפעימות ליבי להתאזן, הרגשתי לפתע רגוע יותר, שליו.

נשארנו כך כמה דקות, לא הייתי מתנגד להשאר כך לנצח. "עכשיו אתה יכול לספר לי מה קרה לך?" היא שאלה כשהתנתקנו, היא כל כך עקשנית אלוהים. "מוכנה לשעת סיפור?" שאלתי ברצינות.

"תמיד" היא אמרה בציניות בזמן ששילבה את זרועותיה, מחכה שאתחיל לדבר. 

~נ'ק מבט של זאין~

החלטתי ללכת בהפסקה לניקול ולשאול אותה אם היא רוצה לאכול איתי יחד בקפיטריה.

נכון, היא עם הארי, אולי זה לא נכון, אבל בטוח היא מרגישה אלי משהו. קודם במסדרון איך שהיא נתנה לי להתקרב אליה, איך שלא התנגדה לחיבוק ולכך שנגעתי לה בלחי מעידים על כמה דברים לא? אפילו אם יש רק סיכוי קטנטן שהיא תחזור להיות שלי אני אעשה הכל בשביל לגרום לזה לקרות. התקדמתי אל עבר המסדרון של כיתות ט', ראיתי אותה מכניסה דברים ללוקר, סוף סוף היא לבד בלי הארי.

התקדמתי לעברה, מעט לחוץ, מרגיש את פעימות לבי מתגברות מרגע לרגע. 

זה הזכיר לי את הפעמים הראשונות שבהן ניגשתי לניקול, לא חשבתי שאני אחזור לנקודה הזו שוב. אבל זו גם הרגשה טובה, מחזירה זכרונות טובים. היא סגרה את דלת הלוקר שלה ותפסתי את תשומת ליבה.

Anything Could Happen|Season 2Hebrew Where stories live. Discover now