"אני חושבת שכדאי שאתה תהיה בצד אחד של החדר ואני אהיה בצד השני" אמרתי כשאני מתרחקת ומגיעה אל הדלת, מניחה את ידי על הידית.
הוא נאנח והתרחק חזרה אל יד החלון. "אני הסכמתי להפגש איתך רק בגלל שאתה איימת עלי, תגיד מה אתה רוצה ותלך מפה" אמרתי מעט מפוחדת, אבל אני לא יכולה להראות את זה לפניו הוא ינצל את זה.
"אני איימתי רק בגלל שידעתי שלא תסכימי, בבקשה ג'ייד אני רוצה לראות את קלואי" הוא אמר מתחנן.
"אתה מטומטם או שאתה עושה את עצמך אחד כזה?" שאלתי מצפה לתשובה, אך הוא חשב ולא ידע מה לענות.
"אתה באמת חושב שאחרי כל מה שעשית לה שאני אתן לך להתקרב אליה אפילו מילימטר? אתה טועה ובגדול" אמרתי בטוחה שהשיחה מסתיימת כאן.
"ג'ייד בבקשה, אני לא עשיתי את זה בגלל שרציתי, הכריחו אותי, את יודעת מה עובר עלי ועל זאק לא?" הוא שאל.
"אל תנצל את זה שזאק סיפר לנו את האמת לגביו ולקפוץ על ההזדמנות להשתמש בזה, בסדר? עכשיו תלך מפה, ואם אתה רק תחשוב על לאיים עלינו שוב אני לא אהסס לספר לכולם, עכשיו ההורים שלנו כאן, כל המשפחה שלנו כאן לזמן הקרוב, אז כדאי לך לא להראות את עצמך בסביבה או אחד מהמשפחה שלך, עכשיו תלך או שאני צורחת" הודעתי בקשיחות, כמעט עושה את דרכי אליו ודוחפת אותו מהחלון.
"אני לא אוותר כל כך מהר, אבל אוקי אני הולך" הוא אמר מרים ידיים ויוצא דרך החלון.
נאנחתי, סגרתי את החלון אך נשארת לראות שהוא אכן מסתלק. כשראיתי אותו יוצא מהשער עשיתי את דרכי חזרה אל השולחן, הוא היה מלא.
"חסר לנו כיסא אחד" אמילי הודיעה לי לאחר שחיפשה בעיניה כיסא פנוי שעליו אוכל לשבת.
"אין צורך בעוד כיסא" ליאם שישב מצידה השני של אמילי אמר מיד תפס במותני והושיב אותי עליו.
הסתכלתי עליו במבט של מה-אתה-חושב-שאתה-עושה? כי כל המשפחה שלנו פה וגם ההורים שלנו.
הסתכלתי סביב וראיתי את פניה של אמא שלי, מצחקקת לאחר שהביטה בי ובליאם וכך גם סבתא שלי, הן דיברו ביניהן והרגשתי שזה עלינו.
הבטתי מבט מהיר באבא, ידעתי שהוא לא אוהב את כל זה, אבל אני יודעת שאם אני אקום עכשיו מליאם הוא יעלב ואני אמשוך תשומת לב מיותרת ואני לא רוצה את זה. "למה את לא אוכלת?" ליאם שאל אותי לאחר כמה דקות שכולם התחילו לאכול.
"אני לא רעבה" השבתי, הסתכלתי על האוכל שמונח על השולחן, זה לא פיתה אותי אפילו קצת.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Fanfictieעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
