~נקודת מבט של ג'ייד~
אני וליאם התחלנו לראות סרט, הפעם הצלחתי לשכנע אותו לראות את "אשמת הכוכבים", בואו נגיד שלא ממש הייתה לו ברירה. לאחר כשעתיים, כתוביות הסיום הופיעו על המסך. הסתכלתי על פניו של ליאם, בוחנת אותם ומבחינה בדמעה שזולגת מלחייו.
"אתה בוכה?" שאלתי מצחקקת. "מה?! אני לא בוכה" הוא מיד התגונן ומחה את הדמעה כלא הייתה.
"מה שתגיד" אמרתי מרוצה מעצמי, הנה הוכחה שהוא כן אהב והתרגש מהסרט.
לפתע נשמע קול הפלאפון שלו, הוא מצלצל. הוא הביט בצג ואמר שזה נייל. הוא ענה בחיוך ובהתלהבות, שאל איך הייתה ההתוודות שלו.
"חכה רגע ניילר, אני שם אותך על רמקול שג'ייד גם תשמע" הוא אמר והניח את הפלאפון בינינו על המיטה, הקשבנו לו בציפייה. אך הדבר היחידי ששמענו היו קולות הבכי שלו.
"נייל מה קרה?" שאלתי מודאגת, בבקשה שזה לא קשור להתוודות שלו.
"ההורים שלי סילקו אותי מהבית, אני הרגע נחתתי ואני בשדה התעופה, אבא שלי לא היה מוכן שאשאר שם אפילו לרגע" הוא מילמל בבכי.
"אתה בסדר?" ליאם שאל, אך הוא לא הצליח לדבר ולפתע זאק לקח את הפיקוד מעבר הקו השני.
"הוא לא יכול לדבר עכשיו, הוא קצת נסער" זאק אמר בזמן שניסה להרגיע את נייל.
"תישארו שם, אני מיד מגיע עם ג'ייד לקחת אתכם" ליאם אמר וניתק, קם ומיד שם נעליים.
"אני לא מאמין שזה קורה לו" הוא אמר בזמן שהתארגן במהירות, סיים לנעול את הנעליים ועם כך יצאנו מהחדר, הוא לקח את המפתחות מהשולחן והתקדם אל עבר הדלת, אך קארן עצרה אותנו.
"מה קרה? לאן אתם הולכים?" היא שאלה מודאגת, היא, רוברט וקמרון היו בסלון וצפו בטלוויזיה.
"אני צריך לאסוף את נייל ואת חבר שלו משדה התעופה" הוא אמר בזמן שפתח את הדלת. "הוא לא באירלנד?" היא שאלה לא מבינה.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
ספרות חובביםעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
