~נ'ק מבט של לואי~
אני עכשיו בבית החולים כשאמילי עטופה בזרועותי על מיטתה, היא לא הפסיקה לבכות, מה שגרם לי לעשות את אותו הדבר ולאחר מכן התייאשה ונירדמה כשאזל לה הכוח. איך ממשיכים מפה? איך קולטים, לאחר כל מה שעברנו, שהתינוק איננו?
שאחרי שגילינו זאת התגברנו על כך למרות כל המכשולים, שהצלחנו להסתיר את זה מכולם בבית הספר למרות הבטן שגדלה במהלך חמשת החודשים האחרונים. אמילי קצת מלאה, כך שלא ממש שמו לב אני מניח, ושלא תבינו לא נכון, לא הייתי רוצה אותה בשום דרך אחרת! היא מושלמת כמו שהיא, ואני אוהב את הגוף שלה כמו שהוא, למעשה, לאחר שגדלה לה מעט הבטן בגלל ההריון אפילו אהבתי את זה יותר, היא ניראתה כל כך מאושרת ושמחה.
אני זוכר את היום שבו היא גילתה זאת להורים שלה, איך הם לקחו את זה ולא דיברו איתה מאז ועד היום, לפתע ניזכרו שיש להם בת שצריכה אותם וחזרו רק כשגילו שהיא עברה הפלה טבעית. אני מקווה שהם לא יבואו לכאן, זה הדבר האחרון שהיא צריכה. לאחר שאמילי נירדמה, בכיתי, הוצאתי את הכל החוצה, ידעתי שאם אני רוצה לאסוף את עצמי, להתגבר על הכל ולהיות לצידה, שאני חייב להתפרק כי באיזשהו שלב, זה היה מגיע בכל אופן.
יצאתי מהחדר, רציתי להביא אוכל לאמילי, היא לא אכלה יום שלם כתוצאה מכל מה שקרה, היא חייבת לאכול.
הלכתי אל הקפיטריה וקניתי לנו אוכל ושתייה, לאחר עשר דקות עשיתי את דרכי חזרה אל החדר, רואה להפתעתי את נייל יושב בכיסא שעל יד מיטתה של אמילי. מחזיק בידה בזמן שישנה. סגרתי את הדלת, קיבלנו למזלנו חדר שבו אין עוד מטופלים. הוא שם לב וניבהל.
"היי, לו" הוא אמר וקם, הנחתי את האוכל על המעמד, ועמדתי, מסתכל על אמילי ואז בנייל, מבלי שאפילו אומר משהו נוסף הוא התקרב אלי וחיבק אותי. ניסיתי לא לתת לדמעות לצאת, אני לא מבין איך נשארו עוד אחרי כל הזמן שבכיתי. אך נישברתי. "הוא איננו נייל, התינוק איננו" מילמלתי בזמן שחיבקתי אותו חזרה ונאחזתי בו. "אל תדאג לו, אתה תראה שאתם תעברו את זה" הוא מלמל חזרה, לאחר כמה דקות התנתקתי ממנו ומחיתי את דמעותי.
"איפה זאק? הוא לא איתך?" שאלתי, מופתע לראות את שניהם לא יחד. "הוא היה צריך ללכת לדבר עם זאין בקשר למשהו, ניצלתי את ההזדמנות ולראות מה איתכם" הוא השיב והתיישב חזרה בכיסא. "איך היא?" הוא שאל מודאג. התיישבתי על קצה המיטה והבטתי בה.
"הרוסה, מותשת, מה עוד היא כבר יכולה להיות?" השבתי באנחה. "אל תדאג, אנחנו מסיימים את בית הספר עוד שבוע וחצי, יש לנו את השבוע האחרון של המבחנים, טיול סוף השנה ואז את חופשת הקיץ, אתם תהיו בסדר אתם חזקים" הוא אמר בזמן שחיטט בשקית האוכל. "מה אתה עושה?" שאלתי לא מבין. "בודק מה הבאת לאמילי?" הוא התכוון לומר איך יצא כשאלה. "זה בסדר נייל אתה יכול לאכול" השבתי מגחך, ניזכר בו ובניקול, שניהם יכולים לחסל את כל האוכל בבית מבלי למצמץ ולהשאר כאלה רזים.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Fanficעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
