קמתי מליאם והלכתי מיד אל זאין, משכתי אותו בידו אל המטבח. "מה קורה אחות קטנה?" הוא שאל בחיוך, מניח את התיק על השולחן, מוזג לעצמו כוס מים ומתיישב. "מה עשית עם זאק? למה התיק הזה היה איתך? מה עשית זאין?" שאלתי כשאני משלבת את ידי.
"איזה קשוחה" הוא אמר בזמן שניבהל מעט והתיישב מולי. "את זוכרת שאמרתי לך שאני אדאג לזה? אז דאגתי" הוא אמר והתכוון לקום אך אני דחפתי אותו חזרה לכיסא. "מה עשית?" שאלתי שוב. "הלכתי לזאק, הבאתי לו את זה והוא אמר שהוא יתן את זה לכריס ושהוא יעביר את זה לאבא שלי, הם יעזבו אותנו בשקט, וזאק אמר שהוא כבר טיפל בכריס, את יכולה להיות רגועה מכך שהוא יחזור, למרות שאני לא מבין למה המשכת לדאוג מאחר שכבר כמה חודשים לא שמענו ממנו" הוא אמר והכניס את התיק הקטן לכיסו. "אתה רציני? כל זה יהיה מאחורינו?" שאלתי מעט מופתעת.
"כן, אמרתי לך שאני אטפל בזה" הוא ענה בחיוך, שמחתי שהוא לא ניבהל מהקשיחות שלי יותר מידי, אני לא שולטת בזה לפעמים.
"איך אמילי? איך לואי?" הוא שאל. "לואי חזק, הוא יעבור את זה ואמילי שבורה ואי אפשר להאשים אותה, אבל היא תצטרך אותו והוא יהיה שם בשבילה זה מה שבטוח" השבתי בזמן שנשענתי עם מרפקי על השולחן. "אני הולך לישון, אני מותש, נדבר אחר כך" הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי, והלך לחדרו. חזרתי אל הסלון ומצאתי את ליאם עדיין יושב בקצה הספה כשראשו בין שתי ידיו.
"קרה משהו? שוב העניין עם אמא שלך ואבא של לואי?" שאלתי כשאני שוב פעם על ברכי על מנת להיות מולו. הוא הוריד את ידיו מפניו והתעלם מעיני.
"את וזאין חזרתם?" הוא שאל ולאחר מכן הסתכל עלי במבט לחוץ. מאיפה הוא הביא את זה? ולפתע חשבתי על הדרך שבה ישר הלכתי אליו ומשכתי אותו למטבח, הבנתי. "ליאם דיברנו על זה, אני לא אוהבת אותו בדרך הזו והוא לא אותי, שאלתי אותו משהו שקשור לאבא שלו, זה הכל" אמרתי והפעם ביוזמתי התיישבתי על רגליו כשפני מול שלו. הוא השפיל את מבטו אך הנחתי את כפות ידי על לחייו, מרימה את פניו על מנת שיסתכל בעיני. "אני לא אוהבת אותו ליאם, הלב שלי שמור למישהו אחר" אמרתי בלחש, השפתיים שלנו כל כך קרובות. "אני יודע, וזה מה שמשגע אותי, שאני איבדתי אותך ושאני לא אוכל להחזיר אותך אלי ו-" לא נתתי לו להמשיך את המשפט והנחתי את אצבעותי על שפתיו.
"אני אוהבת אותך, ליאם" אמרתי בזמן שאני מסתכלת בעיניו, הוא הסתכל חזרה וראיתי מלא רגש בעיניו. "אני אוהב אותך, כל כך אוהב אותך" ועם כך הרגשתי את זרועותיו מתהדקות סביב מותני, הוא התקרב באיטיות אל שפתי,מצמצם את המרחק בין שפתינו, לאחר כמה שניות נוספות שפתיו ניפגשו עם שלי.
בהתחשב לכך שארבעה חודשים לא היינו קרובים אחד לשנייה בצורה כזו, שנינו מאוד צמאים לכך. הנשיקה נהפכה לסוערת בכל רגע שעבר, הוא נשען על הספה והצמיד אותי קרוב אליו ככל האפשר, ידי מצאו את דרכן ומשכו מעט בשיערו, בו זמנית- נשכתי את שפתו התחתונה מה שגרם לאנחה קטנה להיפלט מפיו. זה נידמה שליאם איבד כל שליטה, השכיב אותי על הספה ועלה מעלי, החזיר את מגע שפתינו ונישק אותי בתשוקה ובו זמנית באיטיות, שומר את הרגע.
YOU ARE READING
Anything Could Happen|Season 2Hebrew
Fanfictionעונה 2 של הסיפור "Anything Could Happen"
