Defying the ice (penwill hockey 6)

פרק 14

פרק 14-
ברין-
״אני מוציאה אותך מהמיטה הזו!״ ריטה הכריזה וניסתה למשוך מעליי את השמיכה הפרחונית שלי ללא הצלחה.
״תניחי לי״ יללתי באומללות כמו חתול רחוב נטוש.
וזה בדיוק איך שהרגשתי אחרי יומיים רצופים במיטה מתחת לשמיכות.
הסצנה בפי בי השפיעה עליי יותר ממה שהייתי מוכנה להודות. ואז הגיעו הפוסטים במדיה החברתית. בכל פעם כמו עוד אגרוף בבטן. והם אפילו לא ידעו כמה זה כאב, אפילו לא אחי. אחרי הלילה הנוראי ההוא נכנסתי למיטה וסירבתי לצאת ממנה. רציתי להבלע בין הסדינים ולשכוח מקיומו של העולם הזה. הלוואי שהיה לי כזה מזל... הייתי חייבת לשקר לסת׳ ולאחי שאני חולה ושניהם בתור אתלטים עם משחקי גמר באופק הקרוב לא יכלו להרשות לעצמם להדבק. הרגשתי נורא לגבי זה אבל לא הייתי מוכנה להתמודד עם העולם עדיין.
״עברו 48 שעות. זה מספיק רחמים עצמיים לחיים שלמים! קדימה!״ ריטה התעקשה והמשיכה לנסות למשוך את השמיכה.
אני סירבתי בתוקף להתמודד. לא היו לי כוחות נפשיים. המחשבה שעוד כמה שבועות אני לא אראה אותו עוד גרמה לנפש שלי לקרוס. המחשבה שהוא הופך לגבר שנותן לבנות חצי לבושות לרקוד עליו ויוצא לבלות עד אור הבוקר הפכה לי את העולם. זה לא היה איילי שלי ואולי הוא אף פעם לא היה שלי. לא הכרתי אותו על אמת.
״ברין!!!״ הפעם ריטה משכה בכוח מספיק כדי לגלגל אותי לרצפה יחד עם השמיכה.
״איה!!״ צווחתי.
״מגיע לך! עכשיו קומי!״ היא עמדה מעליי עם ידיים על מותניה ומבט נחוש בעיניה הכהות.
לא היה לי לאן לחמוק. התגלגלתי מתוך השמיכה לבושה בתחתוני בוקסר ישנים וחולצה ענקית ומהוה שלא הייתה של חבר שלי. לא היה לה את הריח של איילי יותר אבל היא הייתה שלו ואני הייתי עצובה ופתאטית ונואשת. כאילו אם הייתי בתוך החולצה שלו זה איכשהו קירב אותי אליו. זה הפך אותי לאפילו רעה יותר אבל לא הצלחתי לשלוט בזה. רציתי מעט נחמה בכל הכאב הזה.
נעמדתי וריטה אחזה בידי ומשכה אותי אל חדר האמבטיה שלנו.
״קדימה. תתקלחי, תתארגני ונצא קצת לאויר העולם״ היא פקדה לפני שסגרה את הדלת משאירה אותי סגורה בחלל הקטן.
נאנקתי ועשיתי את טעות חיי כשהסתובבתי לעבר המראה שמעל הכיור. הולי שיט. מי הייתה הבחורה שהשתקפה אליי במראה? מי הייתה הילדונת הזו עם העור החיוור כמעט שקוף, העיינים הכחולות הענקיות והנפוחות עם העיגולים השחורים, כחולים תחתיהן? מי הייתה הילדונת הזו עם הלחיים השקועות, השיער הכהה והמבולגן וחוסר ניצוץ החיים בכל הבעה? מי הסתכלה עליי בחזרה בהשתקפות של המראה?.
מצמצתי בעייני ונסיתי לעצור את הדמעות שעמדו על הסף של עייני. פאק.
השלכתי מעליי את החולצה והבוקסר ומיהרתי אל המקלחת. לקחתי את הזמן וקירצפתי מעצמי יומיים של בכי, אומללות וחוסר היגיינה. כשיצאתי ועטפתי את עצמי במגבת הרגשתי כמו בן אדם חדש. זה היה מדהים מה שמים חמים ושמפו בריח נעים יכלו לעשות לבן אדם.
״זה כבר יותר טוב״ ריטה חייכה חיוך מלא באישור ברגע שיצאתי מהחדר אמבטיה.
בזמן שהייתי בפנים היא החליפה לי מצעים במיטה והדליקה את המבשם האוטומטי כדי שיפיץ בחדר ריח נעים.
״אני יודעת״ הנהנתי וניגשתי לארון שולפת משם ג׳ינס לבן עם קרעים ואת החולצה האהובה עליי בצבע טורקיז.
התארגנתי בחדר האמבטיה ולראשונה מזה יומיים ייבשתי את השיער, החלקתי אותו, התאפרתי ושמתי על עצמי קרמים ובושם. הרגשתי כמו בן אדם חדש. מבט חטוף במראה בהחלט הוכיח שהשיפור היה ניכר. נראיתי טוב יותר אבל העיינים שלי עדיין היו עצובות. עדיין ההוכחה לכך שהוא פגע בי באופן כל כך עמוק ובסיסי. באופן שקרע אותי לגזרים שלא ידעתי איך לחבר חזרה מבלי לאבד את עצמי.
״אוי יפה קטנה שלי״ ריטה כרכה את זרועותיה סביב מותניי מאחור בחיבוק מנחם.
״מצטערת... אני יודעת שאני חברה חרא ובטח כבר נמאס לך ממני״ מלמלתי.
״מה שנמאס לי ממנו זה שהבחור הזה מי שהוא לא יהיה מקבל את הכוח הזה עלייך. זה לא מגיע לו. את בחורה מדהימה וסת׳ אוהב אותך בכל ליבו. את צריכה לסיים עם הסערה הרגשית הזו. זה גורר אותך לתהומות שלא תוכלי לצאת מהם״.
ידעתי שריטה צודקת. למרות שהיא לא ידעה שמדובר באיילי היא ידעה את רוב הפרטים וזה לא מצא בעייניה בכלל.
״אני אנסה בכל כוחי״ נסיתי לחייך אבל החיוך היה קלוש.
אומנם נראיתי חיצונית טוב יותר אבל בפנים הייתי שבר פאקינג כלי. העובדות בשטח לא השתנו ואיילי עדיין עמד לנטוש אותי. לעזוב. להתחיל חיים שלא היה לי בהם שום חלק.
אני הייתי זו שנפרדה ממנו. בלילה ההוא שברתי את הלב שלי. לגביי הלב שלו? לא היה לי מושג. הוא פשוט עמד שם ובהה בי כאילו הוא בכלל לא מבין את המילים שלי, את הרגש מאחוריהן. הוא לא נלחם. הוא לא רץ אחריי. הוא לא ניסה למשוך אותי חזרה. לא היה לו אכפת מספיק. זה היה כל כך רע ועגמומי.
״מספיק. אני לא מוכנה שתכנסי שוב למוד הזה. אנחנו הולכות.״
ריטה משכה אותי בכוח שלא היה לי מושג מאיפה גייסה. לקחתי את הטלפון שלי והארנק מהשידה לפני שיצאנו.
ריטה הובילה אותנו לרכב שלה וברגע שהיינו בפנים היא הפציצה בשירים מקפיצים בפול ווליום. שרנו יחד עם אריאנה גרנדה, קלי קלרקסון וג׳ק הארלו עד שהיא חנתה מול פנוויל קריוקי בר.
״קריוקי?״ הרמתי גבה.
״קריוקי. הזמנתי את שלבי וזואי לבוא גם. בלי שום זין בקרבת מקום. רק ערב בנות.״
חיוך עלה על פניי. ריטה הייתה במערכת יחסים ארוכה ודיי דביקה והיא לא נהגה ללכת למקומות בלי החצי השני שלה אבל היום היא עשתה את זה. כי היא רצתה שנבלה יחד. הערכתי את השותפה שלי שעם הזמן הפכה לחברה טובה. חברה טובה יותר ממה שאני הייתי עבורה כל הזמן הזה.
ברגע שנכנסנו לתוך המקום האוירה השתנתה. החיוכים שסביבי, הצחוק מכל עבר, השירים והריח של האוכל המגרה הפכו את המקום לפצצת אנרגיה. תוך כמה דקות זואי ושלבי הצטרפו אלינו. הזמנו כנפיים חריפות ובירה מהמלצרית הנחמדה שדיי הייתי בטוחה שחלקה איתי שיעור.
״זה היה רעיון מעולה לעשות ערב בנות״ זואי חייכה.
״לגמרי. הייתי צריכה הפסקה מהלימודים ומכל האפליקציות הדוחות האלו. קיבלתי לפחות איזה 5 תמונות זין רק היום״ שלבי נאנחה.
״מתי מישהו מסביר להם שתמונות זין שלא ביקשתי זה ליטרלי הטרדה מינית?״ זואי גלגלה עיניים.
״אני באמת לא מבינה את תהליך החשיבה... כאילו הם אומרים לעצמם היא תראה תמונה של הזין הקטן והאומלל שלי וזה יגרום לה לזנק עליי ולשאול מתי נפגשים כבר?״ ריטה נחרה בבוז.
״מוח של גברים זה דבר מסתורי ביותר״ נאנחתי.
״אני דווקא חושבת שזה פשוט מאוד. שמונים אחוז סקס ועשרים אחוז מחשבות איך להשיג סקס״ שלבי משכה בכתפיה.
״אני מקווה שזה לא ככה״ ריטה שיחקה בשרשרת על צווארה שקיבלה מהחבר הכדורסלן שלה.
״יש יוצאי דופן אבל הם כל כך נדירים כמו חד קרן או משהו״
ברגע שהמילים יוצאות מפיה של שלבי התמונה שלו עולה אל מול עייני. הוא שוכב בלי חולצה על הספה שלו וקורא רומן היסטורי בזמן שעל המסך מוקרן משחק הוקי. איילי היה חד קרן בנוף של גברים שדומים כל כך זה לזה. הוא היה יוצא הדופן. משהו שלא פוגשים כל יום.
״מתי אני אפגוש כבר את חד הקרן הזה?״ זואי יללה.
״מה שבטוח שלא הלילה. כי עכשיו אנחנו הולכות להנות וזה איזור ללא גברים״ ריטה הכריזה והרימה את הבירה שלה.
כולנו השקנו את הבקבוקים ולקחנו לגימה גדולה. אחר כך סיימנו את האוכל שלנו ואז עלינו לשיר.
התחלנו עם girls just wanna have fun של סינדי לאופר. ואז המשכנו עם fuck u של לילי אלן ואז I just had sex של לונלי איילנד ואחר כך we can't stop של מיילי סיירוס. אחרי כל השירים ורצף הבירות ששתינו בלי הכרה היינו צרודות ושיכורות. המוח שלי הסתחרר והצבעים החדים של בר הקריוקי ריקדו מול עייני.
״זה מספיק. עכשיו הולכים הביתה.״
ריטה הכריזה אחרי הביצוע הכושל שלנו ל so what של פינק. שלבי כמעט נפלה מהבמה והיינו כל כך מחוץ לקצב שזה היה פרוע.
״זה היה כיףףףףף!!״ הכרזתי בזמן שחיכנו למונית.
״פאק כן!״ זואי הסכימה וחיבקה אותי כנראה כדי שתוכל לעמוד ישר.
המונית שלנו הגיעה אחרי כמה דקות. ותוך רבע שעה כבר שכבתי על המיטה שלי בחדר.
״כמה אני אהיה רעה מאחת עד עשר אם אני אלך לישון אצל בייב?״
״אפס. עשית יותר מידי בשביל החברה האומללה שלך. לכי אליו. הוא בטח התגעגע אלייך כי הוא לא ראה אותך איזה חמש דקות כזה״ ציחקקתי.
״את רעה, ברין״ היא הוציאה לי לשון.
״לכי לאהובך. אני אהיה בסדר״ הרמתי אגודל וחיוך טיפשי נדבק לשפתיי.
ריטה נתנה לי חיבוק ואז חמקה מהחדר מותירה אותי לבד לבדי. האלכוהול שצרכתי בכמות נכבדת סובב לי את הראש ולקח לי כפול מהזמן הרגיל להוריד את הבגדים שלי ואת האיפור ולהשתחל לפגימה נוחה. זחלתי למיטה חזרה אבל אז הטלפון שלי צפצף.

ריטה:׳הגעתי בבטחה. לילה טוב׳
אני:׳לילה טוב׳

עמדתי לנעול את הטלפון ולנסות לישון אבל אז העיינים שלי נחו על ההודעה ממנו. היא נשלחה בשעות הקטנות קטנות של הלילה ההוא בפי בי שבו כולם חגגו לו.

איילי:׳כלום לא שווה כלום בלעדייך׳

בול פאקינג שיט. חתיכת שקרן. שקרן מגעיל ו... אלוהים למה לעזאזל אני בוכה??? למה אני מזילה דמעות על חסר הרגש הצבוע הזה? למה אני אומללה בזמן שהוא מזיין בנות אחרות? זין על זה.

אני:׳אם זה היה נכון היית עושה משהו לגביי זה׳
לא צפיתי לתגובה. למעשה הייתי מוכנה נפשית שלא תהיה תגובה אבל אז חצי דקה לאחר מכן ליד השם שלו הופיעו המילים- מקליד/ה.
איילי:׳את רוצה שאני אעשה משהו לגביי זה?׳
אני:׳לא מעניין אותי מה אתה עושה. רק אל תשחק כאילו אני מזיזה לך משהו׳
איילי:׳אין לך מושג על מה את מדברת׳
אני:׳אני לא מדברת. אני מסתכלת על המעשים שלך. על מה שאתה מוכיח לי. אתה שקרן איילי סטיוארט׳
איילי:׳כמה שתית?׳
אני:׳מה אכפת לך?׳

הוא לא ענה. יופי. לא הייתי צריכה ממנו תשובות. רק רציתי שיניח למוח וללב המסכנים שלי. רק רציתי שקט ושלווה. רק רציתי... אין לי מושג. הקירבה שלו אימללה אותי והמחשבה על המרחק ממנו אימללה אותי. העתיד נראה עגום מכל כיוון. חיבקתי את הדובי שהוא זכה בו למעני ביריד שהיה מחוץ לפנוויל לפני זמן רב ונסיתי ללכת לישון. נסיתי להרפות. ואז מישהו נקש על הדלת. הנחתי שזו ריטה שבאה לקחת משהו שלא היה לה בחדר של חבר שלה. התנדנדתי אל הדלת ברגליים לא יציבות ופתחתי אותה.
לא. המוח שלי משחק בי בצורה אכזרית ביותר. מה זה אמור להיות? לא. לא. לא.
עמדתי לטרוק את הדלת בפניו אבל הוא עצר אותי בזמן. הוא עצר אותי. הוא אמיתי. איילי סטיוארט עמד בדלת שלי. הראש שלי הסתחרר.
״אני עושה משהו לגביי זה״ הוא אמר בטון נחוש ורגוע מידי.
הוא עושה משהו לגביי זה. פאק.