Defying the ice (penwill hockey 6)

פרק 22

אני מקדישה את הפרק לכן קוראות מדהימות שלי! מקווה שתמצאו במילים שלי קצת אסקפיזם ולמרות המצב הקשוח תוכלו להתנתק ולהנות! אוהבת אתכן! חג שמח 💗💗
*

פרק 22-
ברין-
בכל סיפור רומנטי טוב יש את הפרידה הגדולה ואז את המחווה הרומנטית הגדולה אחרי כשאחד או שני הצדדים מבינים שהם טעו טעות מרה והכל בא על מקומו בשלום. כשפגשתי את איילי רציתי להאמין שאני אחיה סיפור אהבה אמיתי. שהוא יהיה הגיבור שלי... זה שיגרום לי להאמין באהבה וגברים אחרי שחוויתי את נטישתו של אבי וראיתי את ג׳ייס שובר לבנות את הלב על ימין ועל שמאל. חשבתי שאני יכולה לסמוך עליו. שאני אתן לו את ליבי והוא ידע איך להגן ולשמור עליו. אנחנו נהיה מציאות טובה יותר מכל ספר שאי פעם נכתב. אבל אהבה היא לא כמו בספרים או בסרטים ומחוות רומנטיות גדולות לא עוזרות כשנשבר לך הלב לחתיכות. כל אחד עובר תהליך משל עצמו ושום דבר כולל פרידה אכזרית לא יכול לגרום ללב להיפתח ולגרום למישהו להיות פגיע אם הוא לא באמת רוצה בכך. ידעתי את זה כשרצתי במהירות האפשרית כל הדרך מהקמפוס לדירה של אחי. ידעתי שזה לא יכול להיגמר ככה. לא בגללי. הגיע לג׳ייס ואיילי ולכל החברים שלהם את הניצחון הגדול שבשבילו הם עבדו במשך שנים. לא יכולתי לתת לזה לקרות. לא משנה מה קרה בנינו ושהכל כבר מאוחר מידי בשבילנו ושהלב שלי מרוסק לרסיסים מהידיעה שהוא מתחיל חיים חדשים שבהם אני לא אראה אותו כל יום בקמפוס. זה לא יקרה, לא בגללי. טיפסתי מתנשפת במדרגות אל הקומה הרביעית וסוף כל סוף הגעתי ליעד שלי. ידי חבטה במרץ על הדלת של הדירה של ג׳ייס ולוק.
״אני בא! אני בא!״ יותר מידי זמן עבר עד שלוק פתח את הדלת.
״איפה אחי?״ התנשפתי במרץ.
״מי לעזעזאל שובר לנו את הדלת?״ ג׳ייס הופיע יחף וחסר חולצה לפני שלוק הספיק לענות.
״שים על עצמך משהו, אנחנו זזים!״ פקדתי עליו.
״זזים לאן?״
״לשדה התעופה!״
״מה יש לנו לחפש שם?״ הוא נראה מבולבל.
״איילי טס היום״ לוק ענה במקומי.
״ו? למה זה אמור לעניין לי את התחת?״ אחי הזדעף.
״כי אתה צריך להחזיר אותו״ אמרתי בביטחון.
״כן בטח״ הוא גלגל עיינים כמו חמור.
״אני חושב שזה רעיון טוב. אם אנחנו רוצים לנצח בגמר של הפרוזן פור״ לוק משך בכתפיו.
״אנחנו ננצח בלעדיו״ הוא נחר בבוז.
״לא אתם לא״ טס ולונה שכנראה היו עדות לכל השיחה הציצו מהמסדרון.
״בייב בבקשה תהיי בצד שלי״ ג׳ייס פנה לארוסתו.
״לא כשאתה טועה״ היא הנידה בראשה. אלוהים כמה שאהבתי את לונה.
״לונה!״
״תראה ג׳ייס אני אוהבת אותך כאילו מטורפת עלייך ברמות שאי אפשר להסביר ואני המעריצה מספר אחת שלך ותמיד בפינה שלך אבל אתה טועה״ לונה הניחה יד עדינה על כתפו המסיבית של אחי.
״הוא ניצל את אחותי! היא שיקר לי במשך חודשים! הוא פאקינג שקרן צבוע ואני לא מתכוון להתנצל!״ ג׳ייס עשה את מה שהוא יודע הכי טוב. התעקש.
״אתה יודע של מי היה הרעיון להסתיר את מערכת היחסים שלנו? פאקינג שלי! כי ידעתי בדיוק מה אתה תעשה! פחדתי שאיילי יתרחק כשיבין שאנחנו קשורים! אתה מכיר את איילי כבר שנים ואתה יודע שהוא כמו צב או חילזון וברגע שנוגעים בו הוא בורח לתוך השריון שלו, לתוך הקונכייה ואתה גרמת לו להרגיש גרוע יותר!״ התייצבתי מול אחי במלוא התושייה שעדיין נותרה לי.
״זו לא אשמתי! אל תנסי להאשים אותי בפחדנות שלו!״
לקחתי נשימה עמוקה ונסיתי לעצור את הדמעות שעמדו בעייני. אין סיכוי שאני נותנת לאיילי לעלות על המטוס הזה.
״אני רוצה שתראה משהו״ ידעתי שאיילי לא יאהב שאני משתפת את זה עם כולם אבל לא הייתה לי ברירה.
״מה?״ ג׳ייס התנשף בחוסר סבלנות.
״לוק אתה יכול לחבר את המחשב לטלוויזיה?״
לוק הנהן ומיהר להביא את המחשב הנייד שלו. תוך כמה דקות כולם ישבו על הספה בסלון וצפו בסרטון שאיילי הכין לי.
״אלוהים״ טס התנשפה ודמעה זלגה על לחייה כשהתמונות של איילי הילד הופיעו על המסך.
״פאק״ לוק סינן.
לונה ישבה צמוד לאחי וחיבקה אותו חזק חזק לאורך כל הסרטון עד למילה האחרונה שנאמרה בקולו של איילי. דממה השתררה כשהוא נגמר.
״אני לא מבקשת ממך הרבה, ג׳ייס. זכותך להפגע וזכותך להרגיש נבגד אבל בבקשה ממך אל תיתן לו ללכת ככה. אל תיתן לו להרגיש שוב תלוש ולא שייך ומרוחק מכל מה שחשוב לו. אני כועסת עליו לא פחות ממך אבל מה הכעס הזה יתן לך? אתם תפסידו את המשחק ואת אחד החברים הכי טובים שאי פעם היו לך. בבקשה אל תעשה את זה, אחי״.
זה היה הניסיון האחרון ואני קיוויתי בכל מאודי שאצליח לחדור את חומות הברזל והזעם של אחי.
ידעתי שזה הסיכוי היחיד שלי לגרום לאיילי להשאר עד אחרי הגמר. ידעתי שהכל תלוי במוצא פיו של אחי הגדול.
״אני...״
״אנחנו הולכים, ג׳ייס״ לונה נעמדה והושיטה ידה לאחי.
שניות ארוכות של מתח בלתי נסבל נשברו כשהוא סוף כל סוף אחז בידה.
הקלה מבורכת שטפה אותי. תודה לאל.
״אני אתקשר לקייסי וקל, הם יפגשו אותנו ביציאה מפנוויל״ לוק זינק ממקומו לעבר הטלפון שישב על השולחן במטבח.
״אני אתארגן״ ג׳ייס הנהן ומיהר לחדר שלו.
תוך כמה דקות כבר היינו ברכב של ג׳ייס. אני ולונה נסענו איתו ואילו טס ולוק נסעו ברכב של לוק. הלילה הכבישים היו עמוסים ומועד הטיסה לנאשוויל התקרב בצעדי ענק. למזלי קייסי הצליח להשיג את פרטי הטיסה כי איילי נתן לו את המספר של המזכירה של כרמלו פיינבק, הסוכן שלו לכל מקרה.
״שיט. יש פה פאקינג פקק״ ג׳ייס קילל כשנאלץ לעצור מאחורי טנדר לבן.
״אני חושבת שהייתה תאונה מלפנינו״ לונה נאנקה.
ואכן הייתה תאונה. הכביש נחסם לארבעים וחמש דקות. הפאניקה גאתה בי. אנחנו לא נצליח.
״סוף כל סוף!״ ג׳ייס התניע אחרי המתנה מורטת עצבים.
הגענו לשדה התעופה ואני לא התבוננתי בשעון. כולנו זינקנו מהרכב וגם קייסי וקלרמן הצטרפו אלינו.
האבטחה בכניסה לשדה התעופה הייתה מפרכת ומרוב עצבנות לא התרכזתי בשאלות של המאבטחת או במה שעשיתי. רק ידעתי שלונה אחזה בזרועי והיינו בתוך שדה התעופה.
״קחי נשימה עמוקה, ברין. הכל יהיה בסדר״ היא ניסתה להרגיע אותי.
״הוא לא יכול ללכת ככה״ התנשפתי ודקירת כאב ארורה פילחה את חזי.
״הוא לא ילך. הוא אוהב אותך.״
לונה ליטפה ברכות את לחיי.
״אבל הוא פוחד בטירוף. הוא לא יודע איך להתמודד עם אהבה.״
איילי ברח מאיתנו. אחרי כל המילים הקשות שנאמרו בנינו, אחרי כל האכזבות, הכאב, השקרים וכל החומות שבנינו כדי להרחיק זה את זו לא ידעתי אם נוכל אי פעם להיות יחד אבל הגיע לו להגשים את החלומות שלו. להשאר עם החברים שלו ולהיות בטקס הסיום שלמענו עבד כל כך קשה. ולא יכלתי לתת לו ללכת בלי לשמוע אותו פנים אל פנים אומר לי את המילים שהצליח אך ורק להקליט.
״הנה לוח הטיסות״ קייסי הצביע על השלט הגדול.
״אוי לא!״ קלרמן הניד בראשו.
״פאק!״ ג׳ייס קילל.
״אני לא מסוגלת״ לחשתי לונה ומיקדתי את מבטי בילד קטן שחיבק את אמו.
״ההמראה הייתה לפני חצי שעה״ לונה לחשה.
דמעות מילאו את עייני. הלב שלי השבור ממילא מזה חודשים ארוכים קפא בחזי. הרגשתי אומללה וחסרת אונים. לונה חיבקה אותי וטס הצטרפה לחיבוק שלנו.
״הטיסה הבאה לנאשוויל עוד שעתיים אבל אין עליה מקומות. הבאה אחריה עוד חמש שעות אני אקנה לנו כרטיסים״ קלרמן היה עם הטלפון ביד אחת וכרטיס אשראי ביד השנייה.
״אל תהיה מטומטם קל, אנחנו לא נותנים לך לשלם על כרטיסי טיסה לשבעה אנשים״ ג׳ייס פסל את הרעיון על הסף.
״ג׳ייס צודק. חוץ מזה אם לא נופיע לאימון מחר בבוקר המאמן יאכל אותנו בלי מלח. המשחק מחר בערב ואף אחד לא מבטיח שנוכל לחזור בזמן״ לוק נאנח והעביר יד בשערו בתסכול.
״הייתי צריך לעצור אותו בדלת״ קייסי בעט בספסל ריק.
״הכל בגללך, אידיוט״ קלרמן ירה לעבר אחי.
״כדאי לך לסתום, קל״ ג׳ייס נשמע עצבני.
״בבקשה אל תתחילו, טוב? עשינו מה שיכלנו. איילי מתחיל משהו חדש. לכם יש אליפות קריטית לנצח. תסיימו עם זה ואז נוכל להבין איך אנחנו מגיעים לנאשוויל לדבר איתו״.
טס הייתה קול ההגיון אבל היגיון לא היה משהו שמאוד רציתי להקשיב לו. רציתי לרוץ עד לנאשוויל. רציתי להגיד לו שיגיד לי שהוא אוהב אותי. פאק.
״את צודקת, בייב״ לוק הסכים.
״אני מצטער שלא הגענו בזמן״ ג׳ייס ניגב את הדמעה שזלגה על הלחי שלי.
״זה בסדר״ שיקרתי.
ג׳ייס חיבק את כתפי והוביל אותי מחוץ לשדה. כולנו היינו עצובים ומאוכזבים. לא הצלחנו לעצור בעדו.
״איילי! איילי!!!״ הצעקות של קלרמן גרמו לכולם להביט אל עבר המדרכה שמחוץ לטרמינל שם עמדו מוניות רבות ולא האמנתי למראה עייני.
״קל? קייסי? מה אתם עושים כאן?״ הבנים שעמדו לפנינו הסתירו אותנו מאחוריהם.
״לא טסת, אחי!״ קלרמן זינק קדימה בהתלהבות וחיבק את איילי.
איילי נראה נבוך וגרר אחריו מזוודה לא גדולה במיוחד.
״כן... החלטה של הרגע האחרון״.
״תעזוב אותו, קל. דיי להתנהג כאילו הוא חזר ממלחמת העולם השנייה״ ג׳ייס נאנח ומשך את קלרמן.
עיניו של איילי עברו אלינו עכשיו כשהבנים זזו. עיניו ברקו בצורה הייחודית ששמורה רק לי. אלוהים... הלוואי שהוא לא היה מסתכל עליי ככה. אולי אז הדמעות לא היו זולגות מעייני.
״ברין...״ הוא זנח את המזוודה וצעד אליי אבל ג׳ייס אחז בזרועו.
״אני זה שרציתי לדבר איתך. טוב שלא טסת אחי.״
״ג׳ייס...״
״בואו ניסע הביתה. אנחנו נדבר והבנות ידאגו לברין. יש לנו עסק לא סגור״ ג׳ייס הביט על איילי במבט רציני.
איילי הסתכל לעברי והיה היסוס בפניו אבל אני הנהנתי ורק אז כתפיו נפלו והוא הנהן לעבר אחי.
הבנות לקחו אותי לרכב של ג׳ייס וטס חיבקה אותי במושב האחורי כשבכיתי ללא הפסקה. לא הצלחתי לעצור את עצמי. הקלה מעורבת בחרדה הציפה את כל כולי. אהבתי את איילי סטיוארט יותר מהכל. הוא הרס אותי בכך שלא פתח את ליבו מעולם ועכשיו כשהוא חשף את עצמו לא ידעתי מה לעשות. היינו בערפל ולא ידעתי בדיוק מתי השמיים יתבהרו בשבילנו. רק קיוויתי שזה לא מאוחר מידי.