Defying the ice (penwill hockey 6)

פרק 7

פרק 7-
ברין-
אפשר להתאהב במישהו תוך שבועיים? זו המחשבה שחולפת בראשי כשאני עומדת בתור לאסוף את הקפה שלי ושל איילי מהדלפק בפנוויל קפה. הוא התעכב קצת בשיעור כי היה צריך לדבר על משהו עם המרצה שלו לקראת עבודה גדולה שהוא אמור להגיש בסוף הסמסטר אז אני התנדבתי לאסוף את הקפה ולחכות לו כאן כדי שיאסוף אותי. וזה היה מוזר שעמדתי כאן והמוח שלי היה מלא באיילי. בחיים שלי לא הרגשתי דבר כזה. חיבור כזה. לא עם מישהו אחר ואפילו לא עם חברה טובה. לפעמים הסתכלנו אחד על השני וזה היה כאילו הוא ידע בדיוק למה אני מתכוונת בלי שהוצאתי מילה. בילינו הרבה יחד. הוא לקח אותי לבוסטון כמה פעמים, החלפנו ספרים באופן קבוע והייתה לנו את כל הפרטיות שהיינו צריכים בחדר שלי במעונות כי השותפה שלי, ריטה בילתה את מרבית זמנה בדירה של החבר הכדורסלן שלה. יכלנו להיות זה בחברת זו במשך שעות. אכלנו, צחקנו, ראינו סרטים מכל הסוגים, בכל השפות ואולי הדבר הכי טוב שהיה קיים בנינו היה הכימיה המשוגעת והמטורפת הזו. בכל פעם שהוא נגע בי זה הרגיש כמו... בחיי שאפילו תיאור להרגשה הזו לא היה לי. הוא נישק אותי והמוח שלי התכבה והלך לטיול. הוא למד אותי לאט וביסודיות ובכל פעם שהוא הלך הרגשתי כאילו לא קיבלתי מספיק ממנו. סקס אף פעם לא נראה לי כמו משהו מגניב או מין משהו שצריך לסמן עליו וי לפני קולג׳ כמו רוב החברות שלי. רציתי לחכות לרגע שבו זה ירגיש נכון ועם האדם שאיתו זה יהיה הדבר האמיתי. כן זה נשמע קצת תמים אבל לא היה אכפת לי. הייתה לי הרגשה ששווה לחכות לאדם הנכון וצדקתי. כי עכשיו כל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה סקס. סקס. ועוד קצת סקס. סקס עם איילי. בכל פעם שהוא עוצר אני מוצאת את עצמי כמעט בוכה מתסכול. הוא היחיד שאיתו אני רוצה ללכת עד הסוף. שאיתו זה יקרה. אני מתקדמת עוד קצת בתור כשלפתע זוג ידיים מאחור מונחות על עייני. הכרתי את הריח של הבושם הזה ויכלתי לזהות אותו בכל מקום.
״ג׳ייס״.
״היי סיס. נחמד לראות שאת עדיין חיה ובועטת״ אחי מסיר את ידיו הגדולות והחבולות משנים של משחקי הוקי מעייני ושולח לי את החיוך המעצבן והלבן שלו.
כמה בנות שעומדות אחרינו בתור מצחקקות ונדמה שלא אכפת להם שג׳ייס עקף אותן באופן דיי בוטה. זה לא הפתיע אותי כי בכל מקום שג׳ייס הלך אליו הוא היה הפאקינג מלך. הבחור הכי פופולרי בשטח. שחקן הוקי חתיך עם טונות של קסם אישי. אני הייתי צריכה להשתמש בשירותים אחריו בבית שלנו אז לא ממש התרשמתי ממנו כמוהן.
״תמיד״ שלחתי לעברו חיוך מהוסס.
לא רציתי שאיילי יבוא ויראה אותנו יחד. ידעתי שזה יהרוס הכל. כמעט אף אחד כאן לא ידע על הקשר שלי לג׳ייס כדי שזה לא יחזור ויהיה כמו בתיכון ואם הכרתי את אחי כמו שצריך הוא כנראה כבר הודיע לחברי הקבוצה שלו להתרחק ממני. ולא רציתי שהוא יתערב לי במערכת היחסים עם איילי. זה רק יוביל לריבים ולא רציתי שאחי ואיילי יריבו ובטח שלא בגללי. אז העדפתי להשאיר את זה באפלה ככל שיכלתי.
״אני צריך להתחיל לדאוג?״ הוא הרים גבה.
״לא. ואתה אפילו יכול לקבל את המקום שלי בתור כדי שתוכל לקחת את הקפה שלך ולהמשיך ביום שלך. איזו אחות נחמדה אני, אה?״
אחי כיווץ את אפו בדרך שבה הוא עושה כשהוא חושב על משהו ממש חזק. שיט. אני מקווה שלא הייתי שקופה מידי.
״נחמדה? אני מכיר אותך מגיל 0 ונחמדה אף פעם לא היית. מה הולך כאן?״
״אאוץ׳! אני דווקא כן נחמדה!״ הזעפתי לעברו את פניי.
״נולדת כדי לעצבן אותי, ברין. שנינו יודעים את זה ואין מצב שאת סתם תתני לי לעקוף אותך״ הוא שילב את זרעותיו הענקיות על חזהו.
הבנות מאחורינו בחנו אותו בהנאה ונראה לי שמישהי אפילו צילמה אותו. זה היה טו מאץ׳ בכל מובן.
״אולי תגיד תודה ופשוט תיקח את הקפה שלך״ הצעתי ועשיתי חיקוי של העמידה שלו כמו שהייתי עושה כשהיינו ילדים כדי לעצבן אותו.
״למה כל כך חשוב לך ש... שיט ברין! את מתביישת באחיך הגדול או משהו?״ הוא צמצם לעברי את עיניו הכחולות.
הפנים שלי מיד האדימו. לא יכלתי לשלוט בזה מאז שאני קטנה. כשנתפסתי על חם תמיד הפנים שלי נצבעו באדום והאוזניים שלי התחממו והיו אדומות לא פחות מפניי.
״אני... אני לא! בטח שלא!״
״בול פאקינג שיט. לא ייאמן שאת מתביישת באחיך הגדול והמוצלח!״ הוא היה חצי נעלב וחצי משועשע.
״טוב אתה יכול לסתום ולא לעשות סצנה?״ הבטתי בלחץ לכל כיוון וקיוותי שאיילי יתעכב עוד קצת כדי שאני אוכל להיפטר מג׳ייס.
ג׳ייס לא נראה מרוצה במיוחד אבל למזלי התור שלנו בדלפק הגיע והבחורה שעמדה שם לגמריי הייתה עם לבבות בעיינים כמו האימוג׳י הזה.
״היי ג׳ייס״ הקול שלה הבחורה היה באוקטבה אחת גבוהה יותר מהמקובל והיא שיחקה בשערה הזהוב כמו תלמידת ט׳ שמדברת בפעם הראשונה עם שמינסט.
״היי מותק. מה שלומך? הכרת כבר את אחותי, ברין?״
״לא... היי ברין״ היא שלחה אליי חיוך ורוד.
״היי. אפשר בבקשה את הקפה שלי? הזמנתי אותו דרך האפלקציה. מספר ההזמנה הוא 331 A״.
״איזה נחמדה אחותי, אה?״ ג׳ייס נשמע רק יותר מעוצבן בזמן שהיא חיפשה את ההזמנה שלי במחשב.
״לא כמוך, אחי״ חרקתי שיינים.
״ברור שלא״ פתאום הוא חיבק אותי חזק כמו שלא חיבק אותי שנים והדביק לי נשיקה על המצח כאילו הייתי בת 3 בערך.
״כמה נחמד לראות אהבת אחים״ הבחורה בדלפק מחאה כף והכינה את ההזמנה שלי במהירות.
״אנחנו הכי הכי קרובים״ ג׳ייס חיבק את מותניי בתנועה שלא הותירה לי מקום להשתחרר עד שההזמנה הייתה מוכנה.
״אני שונאת אותך״ מלמלתי באוזנו כשהיא הושיטה לי את הזמנה בחיוך.
״לאב יו טו סיס״ הוא חייך בניצחון וסוף כל סוף נתן לי לחמוק בבושת פנים מבית הקפה.
אני מיהרתי למגרש החניה הצמוד לבית הקפה וסימסתי לאיילי.

אני:׳הקפה אצלי. מחכה לך במגרש החנייה׳
איילי:׳אני צריך לבטל׳
אני:׳מה? למה?׳
איילי:׳אני פשוט לא יכול להפגש׳
אני:׳סתם ככה?׳
איילי:׳כן׳

טוב זה היה פאקינג מעצבן בלשון המעטה. זרקתי את המעמד מקרטון שהחזיק את שתי הכוסות שלנו ישירות לפח. כשחזרתי לחדר שלי במעונות שהיה ריק כמובן הרגשה רעה הסתחררה בבטני. זה לא היה אופייני לאיילי לבטל בלי סיבה או לדבר אליי בקור כזה ובהודעות קצרות וחסרות תוכן ממשי. התקשרתי אליו אבל השיחות שלי עברו ישר למענה קולי. להודעות שלי הוא לא ענה. אפילו לא הסתכל עליהן. החלטתי לקחת סיכון וללכת לחדר שלו במעונות. ידעתי שיש לו שותף אבל לא היה לי אכפת. רציתי לדבר איתו ולא יכלתי לתת לו להתעלם ממני. נעלתי מהר את הנעליים שלי ועשיתי את ההליכה בת העשרים דקות מהמעונות שלי אל המעונות שלו. לא היה קשה במיוחד לאתר את החדר שלו כי כולם ידעו איפה שחקני ההוקי נמצאים. לקחתי נשימה עמוקה לפני שנקשתי על דלתו. כמה שניות אחרי הוא פתח את הדלת לבוש במכנס טרנינג אפור וגופית סבא לבנה. א-לוהים. אין לי מושג מי נתן לו את כל היופי הזה אבל אני הייתי גמורה. זרעותיו היו חשופות, ענקיות ומלאות קעקועים יפים כל כך. כתפיו רחבות והשיער הזה שידעתי כמה הוא רך בין אצבעותיי. אני אמורה לכעוס עליו או משהו כזה? לא?.
״מה את עושה כאן?״
״לא ענית לי אז באתי לכאן לקבל תשובות״.
״אין לי מה לומר לך״ הוא הניד בראשו.
״אל תשקר לי, איילי. פשוט תאמר לי מה קרה. אני בטוחה שנוכל לסדר את זה״ הבטתי בעיניו הכהות שתמיד הרגישו מנחמות ומלאות בסודות.
״לא נוכל לסדר את זה שאת מפלרטטת עם ג׳ייס קולדוול״ הוא משך בכתפיו הרחבות.
לרגע הייתי בהלם. ואז הבנתי שהוא ראה אותנו איכשהו והבין משהו אחר לגמריי מהסיטואציה. טוב אם זר שלא מכיר את הקשר בנינו היה רואה את זה ובהתבסס על ההכרות עם אחי הוא היה חושב שיש בנינו משהו. ועכשיו הרגע שהכי חששתי ממנו הגיע. הייתי צריכה להתוודות. לספר לו את האמת.
״אני לא מפלרטטת איתו, איילי... הוא... אחי״ זה היה קשה אבל הצלחתי לומר את זה.
״מה?״
״שם המשפחה שלי הוא קולדוול. ברין קולדוול.״
איילי נראה מבולבל אבל פתאום נדלק אור בעיניו. כאילו פיסות הפאזל התחברו.
״ברין... ידעתי ששמעתי את השם הזה איפשהו״ הוא מלמל.
״אחי מדבר עליי הרבה?״ נסיתי להקליל את הסטיאוציה בחיוך.
״לפעמים״ הוא משך בכתפיו שוב.
״אני מצטערת שלא סיפרתי לך לפניי... פחדתי שלא תרצה שום קשר אליי אם תדע את זה״ השפלתי את מבטי לנעלי הספורט הבלויות שלי.
שתיקה עמדה בנינו במשך דקה ארוכה ודמעות עלו בעייני. הרסתי את זה. כל כך הרסתי את זה. אני כזו סתומה.
״בואי״ הוא אחז בידי ומשך אותי פנימה אל תוך הדלת סוגר אותה אחרינו.
פתאום הצלחתי לנשום כמו שצריך שוב. לא יכלתי לדמיין את חיי בלי איילי בהם שוב. רק קיוותי שהוא יסלח לי. זה הכול.