Defying the ice (penwill hockey 6)

פרק 5

פרק 5-
איילי-
׳דייט? זה לא היה דייט׳
ואני מתגאה בזה שאני מדבר רק כשפאקינג צריך. ממש. ברגע שהבנתי מה יצא לי מהפה זה היה מאוחר מידי, הנזק נעשה וברין הייתה מוגנת בתוך הבניין. הבכתי אותה כמו שצריך, ועכשיו אני שוכב במיטה שלי עם הטלפון ביד וחושב מה לכתוב לה כדי להבהיר לה שהיא לא טעתה. היא מוצאת חן בעייני. למעשה אני לא זוכר את הפעם האחרונה שמישהו מצא חן בעייני ככה. הרעיון של לשבת עם מישהו לשיחה פרטית תמיד עורר בי פחד אלוהים אבל איתה לא היה בי אפילו שמץ של פחד. בכלל.
דיברתי לפני שחשבתי והתוצאה הייתה כנראה קטלנית. חירבנתי הכל לפני שמשהו בכלל התחיל. מחיאות כפיים לי. בזמן שנאבקתי במוח החלול שלי מה לכתוב לה שימזער את הנזק הדלת של החדר נפתחה וקייסי נכנס. או יותר נכון קייסי מחובר בפרצוף לבחורה עם שיער מחומצן למוות. הנשיקות שלהם נשמעו כאילו מישהו לקח דג מת ומרביץ איתו למישהו אחר.
קייסי אומנם היה מחליף שותפות מיניות כמו גרביים אבל מיעט להביא אותן לכאן. הוא התחשב בעובדה שאני לא מעוניין בפסקול פורנו זול לפני השינה אבל היום כנראה שאין לי מזל. הם מתנתקים לנשום אויר ואני קולט שהבחורה היא חלק מקבוצת ההוקי של הבנות. קייסי בהה לה בתחת רק לפני כמה ימים ועכשיו הוא כנראה הולך לדפוק את התחת הזה. אפשר לומר על קייסי הרבה דברים אבל הוא בהחלט מונחה מטרה כשהוא רוצה. והוא פאקינג רוצה.
״היי אי״ הוא מתנשף, מכיר בקיומי ואז מסיט את וילון האמבטיה שהתקנו בין שני חלקי החדר שלנו למצב הזה בדיוק. זה לא היה הרעיון הכי טוב אבל זה היה משהו. מיד לאחר מכן הרעשים הדוחים חזרו במלוא הכוח.
קמתי מהמיטה, החלפתי את הג׳ינס שלי בשורט ספורטיבי ונעלתי נעלתי ריצה. יצאתי לפניי שהמרחב הראשונה נשמעה והודיתי לאל על כך. הרכבתי אוזניות ובחרתי לשמוע פלייליסט פופ פאנק של שנות האלפיים. ואז יצאתי לריצה באחד השבילים הארוכים ביותר בקמפוס. רצתי ורצתי ורצתי ולא חשבתי על כלום. זה הדבר שהכי אהבתי בפעילות גופנית, בהוקי שלא חשבתי על כלום. כל הדאגות, כל הצרות נעלמו באבק המאמץ הפיזי.
עד שהגעתי חזרה למעונות זיעה נטפה מעורי, הנשימות שלי היו מהירות ושרירי בערו מ-מאמץ. הוצאתי את הטלפון ממחזיק הזרוע ושלחתי הודעה לברין.

אני:׳דייט ראשון בשישי בערב. מתי נוח לך שאבוא לאסוף אותך?׳

נכנסתי לחדר ולמזלי הקול היחיד ששמעתי היה נחירות אקראיות של קייסי. אספתי בגדים נקיים ונכנסתי למקלחת. כשסוף כל סוף חזרתי למיטה שלי חיכתה לי הודעה חדשה מברין.

ברין:׳אתה לא צריך לעשות את זה׳
אני:׳לעשות מה?׳
ברין:׳לצאת איתי מתוך רחמים או משהו 😒׳
אני:׳את מוצאת חן בעייני ברין. אני לא מתכוון ללכת סחור סחור עם העניין הזה׳
ברין:׳באמת?׳
אני:׳כמות הפעמים שחשבתי לנשק אותך היא מגוחכת׳
ברין:׳אז למה לא עשית את זה?׳
אני:׳הנשיקה הראשונה שלנו לא מגיעה להם. היא צריכה להיות שלנו׳
ברין:׳אתה לא אוהב תצוגות חיבה פומביות? 😨׳
אני:׳חשבת שכן?׳
ברין:׳בכנות? אין לי מושג׳
אני:׳אני לא אוהב תצוגות חיבה פומביות׳
ברין:׳לא יכלתי לנחש את זה. למעשה לא יכלתי לנחש שום דבר בנוגע אלייך. אתה מבלבל, איילי סטיוארט׳
אני:׳מבלבל?׳
ברין:׳מאוד׳
אני:׳אני מחבב אותך. זה מבלבל אותך?׳
ברין:׳בכנות? זה גורם ללב שלי לדפוק בטירוף׳
אני:׳זה גורם לי לחייך׳
ברין:׳אני פנויה בשישי בערב׳
אני:׳שמונה וחצי?׳
ברין:׳😊׳
אני:׳זה כן׳
ברין:׳זה כן׳
אני:׳😊😊😊׳
ברין:׳❤️׳

הנחתי את הטלפון שלי לצידי עם חיוך בלתי נמנע על שפתיי. ברין עוררה בי משהו שלא חשתי ליד הרבה אנשים- נוחות. אפילו הבחורות ששכבתי איתן לא עוררו בי סוג כזה של נוחות. למען האמת הן לא עוררו בי דבר חוץ מהזין שלי. וזה היה שינוי מרענן כי הייתי בטוח שקייסי דייק כשציין שאני-׳נכה רגשית בכל כך הרבה רמות׳ אבל מסתבר שעדיין הייתה לי תקווה. ולתקווה הזו קראו ברין.

ברין-
מעקב ברשתות החברתיות היה אמור להיות דבר קל מאוד. טוב מסתבר שהכלל הזה לא תקף לגביי איילי כי אין לו שום רשת חברתית. חיפשתי אותו באינסטגרם, פייסבוק, טוויטר, סנפצ׳ט, לינקידאין וכלום. הוא בן עשרים וקצת ואין לו חשבון באף רשת חברתית. זה היה מתסכל ומעצבן שהחלטתי לפתוח את האתר של פנוויל ולחפש אותו שם. להפתעתי מצאתי אותו מהר באתר בחלק של מחלקת הספורט תחת נבחרת ההוקי של פנוויל. התמונה שלו, דומה לתמונה של משרד הרישוי ולצידה נתונים יבשים על איילי.

שם:איילי פינלי סטיוארט
תאריך לידה: 21/2
גיל: 20
גובה: 1.88
משקל: 90 ק״ג
נבחרת ספורט: פנוויל פינגווינים, הוקי
תפקיד: שוער
הופעות בנבחרת: 57
דירוג בליגה: 8.5
אליפויות: 2 זכיות ועליה לגמר הפרוזן פור 3 פעמים.
שחקן מצטיין: 1 בעונה הקודמת.

דפדפתי בין דפי השחקנים ובסופו של דבר גם התמונה של אחי הופיעה. נשבעת שאיכשהו הוא היחיד שיצאה לו תמונה מצוינת עם החצי חיוך הממזרי שלו והעיניים הנוצצות בשובבות מפתיעה. אחי ואיילי שיחקו יחד, הם הכירו זה את זה וכמו שאני מכירה את אחי הם גם היו חברים. ג׳ייס התחבר לאנשים מהר, גם לאלו שלא היו דומים לו. לא רציתי שאיילי ידע שאני אחותו של ה-ג׳ייס קולדוול. למרות שהוא לא נראה הסוג שיברח או שמפחד מעימותים בכל זאת לא יכלתי לסמוך על כך שאחי לא יהרוס לי את זה כפי שהרס לי באשמתו או שלא באשמתו המון קשרים אחרים. בסופו של דבר ידעתי שהוא יעלה על זה אבל החלטתי לדחות את הקץ. הוא מצא חן בעייני יותר מידי. הווידוי שלו שרצה לנשק אותי כשהיינו יחד כמעט עשה לי התקף לב וגרם לי לצרוח ולהעיר את השותפה שלי. רציתי לנשק אותו, רציתי לקלף אותו מהשכבות שלו, רציתי להכיר אותו. מעבר לזה שבעייני הוא היה מהמם ונמשכתי אליו כמו דבורה שנמשכת לצוף נהניתי לדבר איתו. הוא היה בוגר, משעשע, ציני ולגמריי הבין אותי. לא נראה לי שהכרתי אי פעם בחור שהבין אותי ככה. איילי היה משהו מיוחד, הרגשתי את זה במעמקי בטני. סגרתי את האתר של פנוויל והנחתי את הטלפון בצד. אני אתמודד עם החרא כשהוא יצוף. עכשיו אני הולכת לחלום על הדייט הראשון שלנו.