Defying the ice (penwill hockey 6)

פרק 3

פרק 3-
איילי-
״שיט. זה היה נראה כואב״ קייסי התכווץ במושב לידי בזמן שעל הקרח מולנו טס התרסקה ונפלה על הפרצוף.
״כל האימון הזה היה פאקינג כואב״ לוק נחר בבוז והעביר את אצבעותיו הארוכות בשיערו המבריק.
לוק היה קפטן נבחרת ההוקי והבחור בין השחצנים שיצא לי להכיר. ויצא לי להכיר הרבה בקרב חבריי שחקני ההוקי. אך בשונה מהם לוק היה בחור טוב תחת כל הרעש והצלצולים. הוא דאג לקבוצה ולאנשים שבה וברגע שקיבל לידיו את תואר הקפטן הוא עשה כל שביכולתו להרים אותנו כקבוצה. אנשים נוטים לחשוב שמדובר באינטרס אישי כדי שהקבוצה תצליח אבל אני ראיתי את החזות האמיתית שלו. הוא אהב הוקי בלב שלם ולא בגלל ההטבות שזה הביא איתו.
״מתי הן מסיימות?״ קלרמן מתח את זרועותיו מעל ראשו ופיהק פיהוק אכזרי.
לוק הציץ בשעון היד היקר בטירוף שלו וגלגל עיינים.
״25 דקות. אין לי מושג למה הן צריכות כל כך הרבה זמן קרח״ הוא נאנק.
״לנו יש פי 3 יותר זמן קרח״ ציינתי.
״אנחנו קבוצה אמיתית״ לוק הכריז בניצחון.
״הן נראות לי דיי אמיתיות״ קייסי מלמל ועיניו עקבו בלי בושה אחרי התחת של אחת השחקניות.
״צריך יותר מלהיות כוסית כדי להיות שחקנית הוקי״ ג׳ייס סוף כל סוף הרים את ראשו מהטלפון שלו.
״אני לא פוסל״ קייסי משך בכתפיו.
״אין לך סטנדרטים אז זה לא מפתיע״ לוק שוב השתמש בקול מלא הבוז שלו.
״תפסיקו לעשות לי סלאט שיימינג״ קייסי דרש וצמצם את עיניו לעברנו.
״אנחנו לא צריכים לעשות לך סלאט שיימינג. אתה עושה אותו לעצמך, קייס״ ג׳ייס צחק.
״כאילו שאתה איזה קדוש או וואטאבר״ קייסי גלגל את עייניו.
״אני לא. אבל יש לי סטנדרטים, מתוק״ הוא גיחך ונשען לאחור במושב הפלסטיק.
״גם לי יש סטנדרטים״ קייסי שילב את זרועותיו על חזהו כמו ילד קטן ונזוף.
ג׳ייס עמד לומר משהו מחוכם חזרה אבל לפני שהספיק קלרמן נעמד על רגליו וצווח בהתלהבות- ״קרב חתולות!!!״.
ואכן על הקרח שתי בנות התנפלו אחת על השנייה. אחת מהן הורידה בכוח לשנייה את הקסדה מהראש ומשכה לה בשיער. הן התגלגלו על הקרח וצווחו. זה היה מחזה הזוי במיוחד.
המאמן פורטר מיד שעט לעברן והוא וטס הפרידו בין הבנות בזמן שהשאר עמדו בצד וצווחו ב-בליל לא מובן של קולות.
״עדיין חושב שמגיע להן זמן קרח, אחי?״ לוק צחק בקול.
לא ידעתי מה אני בדיוק חושב על זה אבל במקום כלשהו לוק צדק. עבדנו קשה על כל משחק והיינו קבוצה רחבה ומגובשת. הבנות התפרקו מול ענינו ולא ניצחו באף משחק כמעט. טס הייתה שחקנית טובה אפילו טובה מאוד אבל היא לא יכלה להחזיק את כל הקבוצה על כתפיה. בלתי פאקינג אפשרי.
הבנות נלקחו לחדר המלתחות והיה ברור שהאימון שלהם הסתיים. למזלנו המלתחות שלנו היו במרחק בטיחות נפלא מהמלתחות שלהן אז התרחקנו מהדרמה המתישה. אין ספק שבקבוצת נשים תמיד תהיה דרמה כלשהי.
הבנים המשיכו לזיין את המוח ולשחזר את הקרב האפי, לפחות לפי קלרמן בין הבנות. אני העדפתי להחליף למדים ולנצל את הזמן שנשאר לנו לפני האימון כדי לסיים עם העמודים האחרונים שנשארו לי מהספר. השבועיים הראשונים ללימודים היו לחוצים ולכן קראתי בקצב של צב. הייתי מת לסיים כדי שאוכל לסמס לה ולפגוש אותה שוב.
״הו! היי זה מלתחות גברים!!״
״את מטורפת??״
״וואט דה פאק??״
הצווחות מלאות הפאניקה של חברי הקבוצה שלי גרמו לי להרים את ראשי מהקורא הדיגיטלי שלי. טס בפנים אדומות, שיער בלונדיני פרוע ועיינים מלאות זעם פלשה למלתחות שלנו. שיט.
״מי מכם אדיוטים פרסם את הסרטון??״ היא שאגה לעבר החבורה שלנו והתעלמה מהגברים הנבוכים מסביבה שנאלצו להתכסות במה שהיה לידם.
״על מה את מדברת?״ לוק צעד לעברה בחזה חשוף ובביטחון מלא.
״הסרטון של המכות. מי. פרסם. את. השיט. הזה?״ היא הפרידה כל מילה דרך שיינים חורקות ולסת מכווצת בזעם.
״את באמת חוצפנית את יודעת? אולי במקום להתמקד במי העלה סרטון מטופש תנסי להשתלט על הבנות שלך״ לוק משך בכתפיו באדישות מעושה.
כמה חדשים משנה א׳ הדהדו מאחוריו קריאת-׳פאק, כן!׳
״אתה פשוט בן אדם שפל, פרקינס. כולנו מייצגים את פנוייל, אין צורך להעביר את ההשפלה לפאקינג אינטרנט!״ היא הנידה בראשה באלימות.
״לא אנחנו העלנו את הסרטון, מותק. לכי לחפש את האשמה בקבוצה הגרועה שלך שדרך אגב עושה עבודה מדהימה בלהשפיל את עצמה בלי עזרתנו״ הוא גיחך בזלזול מוחלט.
״אין לך מושג על מה אתה מדבר, חתיכת ליצן. אני מזהירה אתכם, אפסים עם זין קטן וביצים מכווצות אם הסרטון הזה לא נמחק בשעה הקרובה אני אדאג שהמשחק הבא שלכם יהיה סיוט״ טס הביטה ישירות בלוק ללא פחד ויכלתי להעריץ אותה על זה.
״את חמודה כשאת מנסה לאיים, דאונס״ לוק טפח על ראשה כאילו הייתה ילדה קטנה.
״חמודה תקרא לחברות שלך״ היא נהמה בזעם והכניסה לו ברכית ישר בביצים.
לוק מיד התקפל וזעק בכאב. כולם מסביב התנשפו והחדשים משנה א׳ נראו המומים.
״חתיכת...״ הוא נהם בכאב.
״שעה. ראו הוזהרתם!״ טס העבירה את מבטה על כולנו לפני שיצאה מהמלתחות בצעדים מהירים בלי להביט לאחור.
״שיט. מה זה היה?״ בריאן פולז שהיה שחקן ותיק נראה המום ומצולק מההופעה הקטנה של טס.
״קל, פשוט תמחוק את הסרטון המזויין״ עדיין מקופל לוק הורה לקלרמן.
הוא נאנח ולא נראה מרוצה מההוראה ובכל זאת הוציא את הטלפון שלו.
״שלחתי את החרא הזה בקבוצות. גם אם אני אמחוק זה לא ישנה כלום״ הוא מלמל.
״אתה באמת אידיוט, אה?״ קייסי הניד בראשו.
״סתום״ הייתה התגובה האינטליגנטית של קלרמן.
״תמשיכו להתארגן. אני רוצה אימון מדהים היום, אני ברור?״ לוק הצליח סוף כל סוף לעמוד כמו שצריך.
״כן, קפטן!״ המילים הדהדו באחידות במלתחות הענקיות שלנו.

*
׳העתיד לא היה ורוד. הוא אפילו לא היה מובטח בעיניו אך כשהביט בה נכנסת שוב בשערי האחוזה שלו משהו בו סוף כל סוף נרגע. היא הייתה הבטחה זעירה לעתיד שלא היה לו מושג איך היא תתממש אך גם לא היה לו אכפת. לטוב ולרע, לחיים האלה היא הייתה האישה שלו.׳

זו הייתה הפסקה האחרונה. שכבתי במיטת היחיד שלי בחדר במעונות שחלקתי עם קייסי והרגשתי את הלב שלי מחייך. לא היה לי מושג שאפשר להרגיש משהו כזה אבל זו הייתה עובדה. למזלי קייסי לא היה כאן אלא אצל הבחורה מקבוצת הבנות שאחרי התחת שלה הוא עקב לפני האימון ואני יכלתי להתענג על סוף הספר לבדי. זה היה מטומטם אבל תהיתי מה אמא שלי הרגישה כשסיימה לקרוא את הספר. מה ברין הרגישה כשסיימה לקרוא אותו. את אמא שלי היה מאוחר מידי לשאול אבל ברין הייתה בהישג יד. לפחות במרחב הוירטאולי. הרמתי את הטלפון שלי ומצאתי את המספר שלה. החלפנו מספרים לפני שעזרתי לה לסחוב את הקניות שלה למעונות. לרגע חשבתי לוותר ולהשאיר את האינטרקציה איתה מאחורי אבל לא יכלתי.

אני:׳סיימתי!׳
ברין:׳רק עכשיו?! 😱׳
אני:׳את סיימת?׳
ברין:׳לפני שבועיים בערך׳
אני:׳מה?׳
ברין:׳קראתי אותו תוך יום. אני בספר החמישי בסדרה עכשיו 😊׳
אני:׳למה לא שלחת לי הודעה׳
ברין:׳אני... זה יהיה מרושע להגיד שרציתי לשמור את הספר אצלי?׳
אני:׳מאוד׳
ברין:׳אני לא גנבת. אני נשבעת.׳
אני:׳בטח׳
ברין:׳תפסיק! 😩׳
אני:׳אם תרצי אני אקנה לך עותק. העותק הזה פשוט חשוב לי׳
ברין:׳ספרים הם דבר מאוד סנטימנטלי׳
אני:׳מסכים׳
ברין:׳מה חשבת על ברונית הסערה?׳
אני:׳אהבתי אותו׳
ברין:׳😍׳
אני:׳מה חשבת על הירח האפל?׳
ברין:׳🌒😂🙄😩😱🤯😢😰😮׳
אני:׳מדויק׳
ברין:׳נתתי לו דירוג של חמישה כוכבים ב׳רייטריד׳. הוא היה מרתק׳
אני:׳מה דעתך שתביאי לי ספר חדש ואני אביא לך משהו מהסיפריה שלי? אנחנו יכולים לשתות קפה בפנוייל קפה׳
ברין:׳מחר בחמש?׳
אני:׳כן׳
ברין:׳😊׳

הנחתי את הטלפון שלי על השידה לצד מיטתי וחיוך זעיר נמתח על שפתיי. לא צפיתי להרבה אינטראקציות אבל למפגש עם ברין צפיתי בקוצר רוח. מעטות הנשים שהצלחתי לנהל איתן שיחה ובאמת להנות ממנה. במובן מסוים ולמרות שלא רציתי להודות בכך הייתי דומה לקייסי אם לא גרוע יותר. הייתי משתמש בהן למטרה אחת בלבד-סקס ואז מתעלם ומוחק אותן מחיי. התקשרויות ריגשיות לא היו בשבילי אבל עדיין היו לי צרכים והיו בנות שאיכשהו הקסם השקט שלי היה מושך בעיינים שלהן. לא הבנתי את זה בכלל אבל ניצלתי את זה. לא הייתי גאה אבל גם לא הפסקתי עם זה. עם ברין משהו הרגיש שונה מההתחלה ואולי זה בכלל לא צריך ללכת לכיוון הזה. נוכל להיות חברים. אולי.