Defying the ice (penwill hockey 6)

פרק 27

פרק 27-
ברין-
הסיבה האמיתית שבזכותה אחי התאהב ההוקי הייתה האישה הנרגשת שישבה לצידי וצפתה בקרח בעיינים נוצצות מדמעות. כשאחי נאלץ להיפרד מהחבר הכי טוב שלו, צ׳אק שעבר לדרום קרוליינה הוא התחיל להסתובב עם טיפוסים לא טובים בלשון המעטה. לא שהיו הרבה ילדים לא בעייתים בסביבה אבל הפחד הכי גדול של אמא שגידלה אותנו לבדה ללא דמות אב היה שאחי ואני נלך בדרך לא טובה בגלל השכונה שבה נאלצנו לגדול. אמא עשתה כמיטב יכולתה אבל ניו יורק יקרה והשכונה שלנו הייתה הכי טוב שיכלנו להרשות לעצמנו. ברגע שאמא קלטה שאחי מתקרב לאנשים שהיא חשדה בכוונות שלהם היא החליטה שהיא חייבת לעשות מעשה. היא רשמה את שנינו לכל פעילות שהיא יכלה להרשות לעצמה אחרי שעות הלימודים. רוב החוגים הכי במתנס השכונתי וניתנו בסבסוד משמעותי חוג ציור, חוג קארטה, חוג מוזיקה, חוג קולנוע, חוג משחק וגולת הכותרת שיעורי ההחלקה בבית הספר. אחי ואני היינו בקבוצות שונות בגלל הגילאים שלנו אבל אחי היה טוב בהחלקה. הוא היה טבעי והמורה לספורט, מר דוקיין החליט להציע לו להצטרף לנבחרת ההוקי. אחי שהיה דיי עצבני מכל החוגים האלה והעובדה שהוא היה צריך להיסחב עם אחותו הקטנה בכל החוגים האלה לא ממש רצה עוד התחייבות במקום לבלות ברחוב עם החברים החדשים שלו. אבל הוא הסכים אחרי שמר דוקיין הראה לו סרטונים מהמשחקים והוא ראה איך מתגוששים על הקרח ושזה משחק דיי אגרסיבי. הוא החליט לתת לזה צ׳אנס. תוך כמה חודשים אחי כבר היה מאוהב בהוקי. הוא חסך כדי לקנות ציוד חדש, תלה פוסטרים, היה אובססיבי למשחקים, הקדיש את מרבית זמנו באימונים והתחבר עם הספורטאים שהתרחקו מכל דבר רע כדי להיות שחקני הוקי מצטיינים. ההוקי הציל את ג׳ייס. ואת אמא שלנו. ואת המשפחה שלנו. הוא התאהב במשחק והמשחק בתמורה נתן לו סיבה לחיות את החיים הכי טובים שלו.
ועכשיו זה אחד השיאים של ההחלטה הזו. אפשר היה לחוש באויר את החשמל של לפני משחק קריטי. וזה היה המשחק הכי קריטי של הקבוצה כפי שהיא היום. להגן על התואר שלהם ולצאת עם ידם על העליונה מול קבוצה מצויינת. והעובדה ששני האנשים הכי חשובים לי בעולם היו על הקרח ברגעים האלה הוסיפה להתרגשות וללחץ. אמא שישבה לידי הייתה לחוצה לא פחות. היא הייתה מושקעת בקריירה של אחי במובן הכי רגשי שיש. הקהל הריע כשהחבר׳ה שלנו על הקרח. טס צרחה בהתרגשות לבושה בחולצה מעוטרת במספר של לוק. היא הייתה הכי משולהבת והייתי דיי בטוחה שהניצחון של הקבוצה הוא הדבר שהיא הכי רצתה בחיים כרגע.
אני ואמא הרענו לג׳ייס וכשאיילי יצא לקרח הוא חיפש אותי במבטו. למרות הקסדה שחבש ידעתי את זה. זהיתי גם את הרגע שהוא הבחין בי. הלב שלי החסיר פעימה. הייתי מבולבלת אבל ידעתי שאני אוהבת את הבחור הזה בכל מאודי. אפילו יותר מידי. למרות כל החרא שקרה בנינו. הוא החליק לשער. הקהל השתתק. השחקנים התמקמו. על הקרח היה מתח שאפשר היה להרגיש כמעט יותר מידי. השופט שרק. לומר שהמשחק הזה היה רכבת הרים יהיה ממש לשון המעטה. ההתחלה הייתה דיי גרועה בשבילנו. היריבים שלנו הצליחו יותר מהצפוי. השליש הראשון של המשחק היה צולע. חטפנו הרבה חדירות למרחב ההגנתי של השער. כמעט גולים. איילי היה כל כך טוב ומרוכז ובכל פעם הצליח להוכיח שבלעדיו המשחק הזה היה נראה כנראה אחרת לגמריי. התגאיתי בו כל כך. הדיסקית הייתה כמעט תמיד בשליטה שלהם. השליש נגמר בתיקו אפס. השליש השני התחיל באותה צורה. טס נראתה קצת מיואשת ודמעות ניקוו בזוית עינה.
״את בוכה??״ סיירה נראתה מודאגת משהו בנוגע לחברה הכי טובה שלה.
״לא...״ טס הכחישה אבל כולנו ראינו את הדמעות.
״מותק זה רק משחק הוקי״ אמא של טס טפחה על גבה בעדינות.
״רק משחק הוקי??״ טס וטוד קופר, אבא של שיין אמרו בדיוק באותה השנייה.
״שאלוהים יעזור לי״ גברת קופר נאנחה.
״בקצב הזה אלוהים לא יעזור אפילו לקבוצה שלנו״ טס מלמלה.
״אל תהיי כל כך פסימית״ לונה ניסתה לחייך.
״אני לא פסימית. אני רק...״
״תסמכי על לוק. הוא יעשה את זה.״ סיירה הייתה זו עם הנחישות.
״הם יעשו את זה״ טיילור הבת זוג של קייסי שלבשה סוודר ענק רקום עם המספר ושם המשפחה של קייסי הסכימה.
״קצת אמונה לא הזיקה לאף אחד״ אמא ניסתה לשדר קור רוח.
״אני מאמינה״ טס הנהנה.
סיירה נתנה לה טישו. דקה לאחר מכן לוק וג׳ייס הפכו לכמעט משהו אל אנושי מול העיינים שלנו. הם החליקו כל כך מהר שבקושי הבנתי מה קורה. היריבים שלהם מהרווארד לא היו מוכנים לזה. הדיסקית שייטה על הקרח באגרסיביות והתנפצה לתוך השער חומקת מהשוער אך בקושי.
טס צרחה בהתרגשות וכל היציע הלך בעקבותיה. בשאר השליש השליטה הייתה אצלנו. דקה לפני שהזמן על הלוח נגמר שיין היה זה שהכניס גול. הוא היה מהיר ואגרסיבי וכמעט בלתי ניתן לעצירה אפילו לא על ידי שחקני הגנה ענקיים. הוא לא היסס והעיף אותם בדרכו למטרה. הקהל היה באקסטזה. אנחנו היינו בעננים. שיין הוריד את הקסדה שלו והצביע איתה לעברה של סיירה כאומר-׳זה בשבילך, בייב׳.
היא שלחה לו לב ונשיקות באוויר. טס קיפצה לצדה בחוסר מנוחה משווע.
״הם מדהימים!״ אריאל, הבת זוג של ספנסר קלרמן הריעה.
״הכי טובים בעולם״ סיירה הסכימה איתה.
״אם הם ימשיכו ככה זה יהיה ניצחון כל כך פאיקנג טוב״ טס לא הצליחה להשתלט על הרגש הטהור בקולה.
השליש האחרון נפתח בהתרוממות רוח שהפכה כמעט מיד לאכזבה. הם הצליחו להבקיע. טס נראתה כאילו היא עומדת להקיא. הלב שלי צנח לתחתית בטני. אבל לא היה לנו זמן להתאבל על הגול היחדיני כי לוק החליט שהגיע הזמן להפסיק לשחק, הגיע הזמן לנצח.
הוא היה כמעט כמו ברק על הקרח. זה היה מדהים. המהירות משולבת באגרסיביות ונחישות נדמה ששינתה את כל האווירה על הקרח. כולם הפכו לחיות והתחילו להשוות לרמת המשחק שלו. אחי היה שם איתו ותוך כמה דקות הם שינו יחד את תמונות המשחק. הקהל יצא מדעתו והריע בצורה הזויה.
הגול האחרון היה משהו כמו מסרט. כמה שניות לפני שהמשחק נגמר. ברגע שהדיסקית נכנסה לתוך השער כל השכרים נפרצו. אנשים קפצו, צרחו, דפקו על הפרדות הזכוכית והריעו את שמות השחקנים. ניצחנו. היינו אלופי הפרוזן פור. הבנים התנפלו אחד על השני בחיבוק אגרסיבי והפכו לערימה של מדים ומקלות הוקי. הלב שלי נסק לשחקים. חיבקתי את אמא שפרצה בבכי.
״הוא עשה את זה מותק!״ היא אמרה בהתרגשות.
והוא בהחלט עשה את זה. הוא והקבוצה. הגביע היה שלהם ולוק הניף אותו בגאווה. הוא החליק עד לזכוכית שהפרידה בין הקהל לבין השחקנים ודפק עליה מחייך מאוזן לאוזן. טס הגיעה עד אליו ונראתה מאושרת כל כך. הוא סימן לה לרדת לקרח. כולם פינו לה מקום והיא מצאה את דרכה אליו. הוא נתן לה את הגביע ואמר לה משהו שלא הצלחתי לשמוע. היא חיבקה אותו חזק. ג׳ייס לקח ממנו את הגביע. אבא של לוק שישב איתנו והיה מושקע כולו במשחק נראה נרגש עד דמעות. האהבה שלהם באמת הייתה יפיפה.
ואז כל הקבוצה נעמדה בחצי מעגל סביבם. מישהו הביא ל-לוק מיקרופון. הקהל שעד לפני רגע צווח בהתרגשות השתתק. כולם הסתכלו לעבר המחזה על הקרח.
״לא היה לי מושג איך ומתי אני הולך לעשות את זה אבל... ברגע שראיתי את הטבעת הזו לפני חודשים ידעתי שהיא שייכת לך. זה אולי ספונטני ומטורף ואולי אנחנו צעירים מידי ולא מבינים כלום על שום דבר אבל אני אוהב אותך כל כך. יותר מהכל. את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, טס. את גורמת לי להיות בן אדם טוב יותר. להיות אכפתי, קשוב, פתוח, צנוע, להיות נוכח ברגע ולהאמין בעצמי. כל ניצחון שלי הוא גם שלך, בעיקר שלך. את הספורטאית הכי מוכשרת בעולם ואת בת זוג שלא הייתי יכול לחלום עליה בשום חלום. את עד כדי כך טובה. ואני רוצה שתהיי שלי לנצח ולעולמים. לא תהיה מישהי אחרת בשבילי חוץ ממך. אף אחת. אני רוצה להסב לך אושר בכל יום ויום לשארית חיינו. אני שלך לנצח ואני מתכוון שאת תהיי שלי לנצח. אז... טס דאונס האם תרצי להתחתן איתי למרות שאני בבון קרח מתנשא ומלא בחשיבות עצמית?״
לוק ירד על ברך אחת והציג את הטבעת לטס. התנשפות כללית נשמעה בקהל. כולם היו המומים. אמא של טס נראתה כאילו היא עומדת להתעלף ולמזלה בעלה החזיק אותה. אבא של לוק נראה לחוץ לא פחות.
טס רק הנהנה. היא לא הייתה זקוקה למילים. זה היה הכן הכי קל שהיא כנראה ענתה בחיים שלה. הוא החליק את הטבעת על אצבעה ואז נעמד והרים אותה בקלילות מנשק את שפתיה. קונפטי ורוד וכסוף נשר על הקרח ועל הקהל. השיר lover של טיילור סוויפט התנגן ברמקולים.
כולם הריעו ומחאו כפיים והתחבקו בהתרגשות. זה היה רגע אדיר.
אחרי כל ההתרגשות הקהל זרם באיטיות מהאולם. אני,אמא, לונה והאבות שלה יצאנו לחנייה לחכות לג׳ייס שיסיים להתארגן ולהתקלח. היינו אמורים לצאת עם כולם לארוחת ניצחון במסעדה בבוסטון. אחרי שההורים והמבוגרים ילכו הביתה התכנון היה להתחיל את החגיגות בפי-בי ומשם כנראה להמשיך לסוף שבוע של מסיבות וחגיגות מכל סוג, צבע וצורה.
״אם הייתי יודע שהוקי כה מלהיב הייתי נכנס לזה עוד מזמן״ רונלד, אחד האבות של לונה אמר עדיין מלא אדרנלין מהמשחק.
״שטויות אתה שונא ספורט״ פרנק האבא השני שלה גלגל עיינים.
״אני לא שונא ספורט! אני עושה פילאטיס, בייב וכשהייתי בתיכון שיחקתי פולו מים!״ רונלד מחא.
״אז תבוא איתי למשחק של הסלטיקס בשבוע הבא?״ פרנק הרים גבה.
״ברור שלא. אני וג׳נט יוצאים לקוקטיילים ביום הזה״ רונלד ענה נחרצות.
פרנק רק חייך וחיבק את כתפו. זה היה נחמד לראות זוג הורים אוהבים במערכת יחסים יציבה.
״הנה איש השעה!״ לונה הריעה כשאחי הופיע סוף כל סוף.
״היי יפה״ הוא חיבק אותה חזק ונישק אותה על השפתיים.
״הייתם מעולים. ברכותיי, ג׳ייס״ פרנק לחץ את ידו של אחי.
״תודה מר בי״ אחי חייך בגאווה.
״אהבתי נורא את המשחק. זה היה כמו החלקה על הקרח רק יותר אגרסיבי״ רונלד הוסיף.
״משהו כזה״ ג׳ייס צחק.
״אני כל כך גאה בך, מותק״ אמא חיבקה את אחי.
״תודה אמא. את יודעת שהניצחון הזה גם שלך״ אחי לא התבייש להודות.
״אני יודעת״ אמא אמרה בגאווה.
״אני מאושרת בשבילכם, אחי. הייתם מעולים.״ עכשיו היה תורי לחבק את אחי.
״תודה, אחותי״.
״גידלת ילד למופת, סנדי. ממש למופת.״ פרנק טפח על גבו של אחי.
״ואתם גידלתם בת יפיפה ומיוחדת. כמה טוב שהילדים שלנו יחד, אה?״
כולם הסכימו.
״שנזוז?״ לונה שאלה.
״כן. אבל את לא באה איתנו״ ג׳ייס החווה לעברי.
״למה?״ הרמתי גבה.
״האיש שאת אוהבת מחכה לך במלתחות. הוא ידאג לך, ברין״ אחי ולונה החליפו חיוך קטן. אני הסמקתי.
״הו... אז הוא בסוף הלך עם זה, אה?״ אמא חיבקה את כתפי.
״מ... מה?״ לרגע הייתי בהלם מעצם המחשבה שאמא יודעת.
״איילי לא סיפר לך שהייתה לנו שיחה צפופה? אני ממש אוהבת את הילד הזה. והוא אוהב אותך, ילדה שלי״ אמא משכה בכתפיה.
״הוא... דיבר איתך?״
״כן. הוא סיפר לי הכל. אנחנו נדבר אחר כך על זה שלא סיפרת לאמא שלך כלום כל התקופה הזו. אבל כן... איילי דיבר איתי על הכל. הוא גרם לי להאמין שהוא רוצה את ההכי טוב בשבילך, בשביל שניכם״.
לא ידעתי מה לומר. הייתי חסרת מילים. זה לא היה איילי ללכת למישהו זר לו ולפתוח בפניו את הלב. אין לי מושג איך השיחה הזו נראתה אבל כנראה שאמא האמינה במה שאיילי אמר. אלוהים... זה היה כמו חלום.
״הוא מחכה לך. אנחנו עוד נתראה בחגיגות.״ אחי דיי דחף אותי לכיוון הדלת שהובילה חזרה לזירה.
״נתראה״ מלמלתי והלכתי כמעט באיטיות מייסרת אל הבניין.
המלתחות היו חדישות וענקיות ולא היה להם באופן מפתיע ריח של זיעה או ריח גוף גברי. מה שכן היה שם זה איילי. הוא ישב על ספסל. היה ברור שהוא יצא לא מזמן ממקלחת והתלתלים שלו עדיין היו לחים. הוא היה מהמם. לבוש במכנס מחויט כהה וחולצה מכופתרת בלבן הוא היה כל כך יפה שזה הרגיש קצת כמו חטא. הגוף שלי התלהט כמו תמיד כשהיינו לבד.
״איילי״ לחשתי ועדיין קולי הדהד בין הקירות.
״לא מגיעה לי עוד הזדמנות, אני יודע. אני נתתי לך כלום ואת נתת לי הכל. הטראומה שלי כלאה אותי בכלוב שלא הצלחתי לפרוץ עד שאיבדתי אותך. רק אז הבנתי שאם אני לא אסכן את הלב שלי אני לא אוכל להיות איתך עוד. ואני לא רוצה להיות בלעדייך, בחיים לא״ המילים שלו היו שקטות וחודרות כמו תמיד ועייני התמלאו דמעות.
זה היה מטורף לשמוע אותו מדבר עליי כך. מדבר עלינו.
״אתה יודעת שאני אוהבת אותך, נכון?״
הלב שלי הלם במהירות כשהוא התרומם למלוא גובהו. הוא צעד לעברי בצעדים נחושים.
״אני בחיים לא אבין איך את אוהבת מישהו כמוני. אבל אני אוהב אותך יותר מהכל, קטנה שלי״ הוא הניח את ידו הגדולה בעדינות בלתי נתפסת על הלחי שלי.
לא התאפקתי וחיבקתי אותו חזק. זה היה מושלם. הוא היה מושלם.
״היית מדהים על הקרח. אני מאושרת בשבילכם״ הצלחתי לומר דרך הגוש הרגשי שחסם את גרוני.
״זה הכל בזכות האנשים שאנחנו אוהבים. את וסבא וסבתא שלי... הידיעה שאתם שם הפכה אותי לבלתי מנוצח״ החיוך הענקי על פניו היה פאקינג יפיפה.
״הם כאן?״
״כן ואנחנו יוצאים איתם לארוחת ערב״ הוא הגשים לי עוד חלום. בשעה האחרונה איילי סטיוארט הגשים לי כל חלום שהיה לי מאז שפגשתי אותו.
״אתה רציני?״
״תמיד. בגלל זה את אוהבת אותי, קטנטנה״ הוא משך בכתפיו.
אני נישקתי אותו. נשיקה פראית ומלאה באהבה. הוא הוכיח לשנינו שהוא נלחם. שהוא ממשיך להלחם. הלב הפצוע שלי התחיל להחלים. הוא מתקן את כל שנשבר. כל מה שחשבתי שאי אפשר לתקן. אני אוהבת את האיש הזה. שבור, מלא טראומה, מסוגר ועדיין כל כך עצמו וכל כך מלא בעוצמה בלי לדבר הרבה. הוא יגרום לי להאמין בו שוב. זה לא יקרה היום ואולי גם לא בעוד שנה אבל זה יקרה. הוא ירפא אותנו. ואנחנו נשרוד את זה. יחד.