נסיכת האופל

פרק 13: החתונה

נקודת מבט אלן גייסון:

*יום החתונה*

"זהו, מושלמת." המאפרת קבעה לאחר שסיימה לאפר את פניי, התעקשתי שלא יאפרו אותי איפור כבד מידי, אהבתי להיות כמה שיותר טבעית, רציתי לזהות את פניי במראה ולא להיות מישהי אחרת עם כל האיפור,

אני אוהבת להישאר כמה שיותר טבעית, הרבה איפור מרגיש לי כבר ולא אני, זה לא נוח ולא מגדיר אותי, אני מאז ומתמיד לא התאפרתי יותר מידי,

"את פשוט מהממת." אמרה המעצבת שיער אחריי שסיימה לעצב את שיערי, שיערי היה אסוף לגולגול שסביבו עשו צמה, שתי קצוות של שיער היו בחוץ.

לבשתי שמלת סטרפלס שהיו תפורים עליה פרחים, בחלק שמתחת לחזה היא הייתה שקופה לגמרי וראו רק את הפרחים, בלמטה השמלה הייתה נפוחה ויפה כמו שאהבתי, גם בחלק של הלמטה היו פרחים עד נקודה מסויימת שבה כל שאר השמלה הייתה חלקה, נעלתי נעליי עקב לבנות שתאמו לשמלת הכלה שלי.

"את פשוט יפיפייה ילדה שלי." אבי אמר כשהוא נכנס לחדר כשאנדראו הגיע לצידו, "את מושלמת קטנה."

אנדראו הגיב לאחר דבריי אבי כשהוא מחייך אליי חיוך אמיתי ואוהב, "אני בטוח שאמא הייתה מאוד גאה אם היא הייתה פה היום." אבי הוסיף בחיוך קטן, "אני מקווה." אמרתי והבטתי בעצמי שוב במראה, מקווה שדבריו נכונים, "אני אשאיר אתכם לבד."

אמר אבי כאשר הוא יצא מהחדר, "אני אוהב אותך קטנה וכל דבר שאת צריכה אני ישר בא אלייך רק תגידי." אנדראו אמר שהוא מחבק אותי חיבוק דוב גדול, "אנדראו.. אוויר בבקש.. ה.." אמרתי כאשר נחנקתי מהחיבוק הגדול של אנדראו, הוא שחרר אותי וצחק ברחבי החדר, "סליחה קטנה" הוא אמר כשהוא מחייך את החיוך שלו שתמיד אהבתי לראות, דפיקה נשמעה על דלת החדר ולאחר מכן הדלת נפתחה,

"אלן." ליאו נכנס והתקדם לעברי כאשר אנדראו מתאפק לא להתחיל איתו מכות, "הטקס מתחיל, צריך לצאת." ליאו אמר כשיש על פניו חיוך שבקושי היה אפשר לראות, "אני כבר אבוא."

השבתי לליאו, הוא התקדם לכיוון היציאה מהחדר וקרץ לי עם עיניו, גלגלתי עיינים לכיוונו והסתובבתי בחזרה אל אנדראו, אני וליאו בנינו קשר די טוב בנינו, אהבתי אותו בעיקר כי הוא היה יותר זורם וציני ממתאו וניתאי, התחברנו במהירות ואהבתי אותו, "בואי נצא."

אנדראו אמר כשיש מבט כועס בעיניו, עצרתי אותו והוא הסתכל לתוך עייני, "אני יודעת שאתה לא אוהב אותם אבל תשתדל רק הערב, בשבילי."

אמרתי לאנדראו כאפשר לשמוע את הבקשה והכנות בקולי ובעייני, "אני לא מבטיח כלום אבל אני אנסה." אנדראו נאנח ואמר, לא רציתי שיהיה סצנה באירוע או כל דבר אחר, רציתי פשוט לסיים עם זה כמו שצריך.

יצאתי מהחדר הגדול וראיתי את אבי מחכה לי, הלכתי לכיוונו מחזיקה בכף ידו, הדלת הגדולה נפתחה, התקדמתי עם אבי לכיוון החופה כאשר מתאו עומד שם בראש מורם כלפיי מעלה, לא מוריד את עיניו ממני, הוא חסום לחלוטין מכל רגש קטן, לא מראה שום דבר כלפיי חוץ, פניו היו אטומות לחלוטין, מבט מאיים יש על פניו לכל מי שרק העז להסתכל לכיווני, התקדמתי אל החופה ואבי עזב את ידי, הרמתי טיפה את שמלתי כדי שלא אפול במדרגות, מתאו התקדם לעברי ושלח את ידיו אליי, הרמתי את מבטי אליו מסתכלת עמוק בעיניו הירוקות והכהות, החזקתי בידו ועליתי את המדרגות, נעמדת מולו.