פרק 18: יסמין שלי

1K 41 23
                                    

נקודת מבט מתאו:

*שלוש שעות לפני שמצאו את אלן*

"לעזאל איפה היא פאקינג יכולה להיות?!" נהמתי ודפקתי אגרוף בקיר, עברו פאקינג יומיים מאז שהיא ברחה, אני לא מצליח להבין איפה היא נמצאת.

חיפשתי אותה בכל פינה מזויינת ברחבי ניו-יורק והיא פאקינג לא פה. ניסיתי להסדיר את הנשימות שלי שעלו וירדו במהירות. פאקינג לא עוזר!

פתחתי עוד כפתור בחולצתי, מנסה להרגיע את דמי החנוק, "יש עוד מקום לחפש בו." אביה של אלן הגיע ואמר כשפניו חטומות לחלוטין.

עם כמה שהוא הוא ואנדראו ניסו לא להראות את הרגשות שלהם ואת הזעם שלהם יכולתי לראות את זה בתנועת גופם.

"תשלח מיקום." אמרתי בטון אכזר ועצבני, לא היה לי זין לאף אחד, כל מה שרציתי היה פאקינג למצוא את אלן ולקחת אותה איתי.

"נשלח." הוא אמר בהבעת פנים קרה לחלוטין ויצא מזווית עייני, יצאתי בצעדים ענקיים והלכתי לרכב שלי כאשר ניתאי וליאו נכנסו מיד אחריי כל אחד לרכב שלו.

התקשרתי במהירות לאחד מהחיילים הכי טובים שלי, "טובי תזעיק מיד את כל החיילים הכי טובים שלך למיקום שאני שולח לך. זה מקרה חירום. ותעשה את זה פאקינג עכשיו." נהמתי לתוך הטלפון וניתקתי את השיחה, לא מעוניין לשמוע את דבריו.

נסעתי במהירות לכתובת שגייב שלח לי, בית קברות? משהו היה מוזר לי מידי, אלן הסתירה ממני יותר מידי דברים ולא אהבתי את זה.

יצאתי במהירות מהרכב וראיתי בחשכה את החיילים שלי לצד אנדראו וגייב, ניתאי וליאו הגיעו מיד אחריי לשער.

"תחפשו אותה, אתם לא תעזו לצאת מכאן עד שלא תמצאו אותה." הורדתי לכולם ופתחתי בעצבים את השער.

נכנסתי וחיפשתי אותה עם עייני, סרקתי את האזור, חיפשתי אחר כל דבר שרק יכול לעזור לי למצוא אותה אבל היא פאקינג לא פה.

"מתאו כבר עברה כמעט שעה, היא לא פה." בריאן, החייל שלי ניגש לעברי ואמר בחוצפה. הרמתי את ראשי אליו ומבטי היה קודר ומעוות, יכולתי לראות בעייניו שהוא התחרט בשנייה אחת על מילותיו.

התקרבתי אליו כשאני מרגיש את הזעם עובר בכל גופי מחדש כל פעם, תפסתי את צווארו עם ידי וחנקתי אותו קצת, מקשה עליו לנשום כמו שצריך.

הרמתי אותו מצווארו כשהוא נחנק באוויר, "אתה. פאקינג. מציית. לכל. מילה. פאקינג. מילה. שלי." אמרתי כשאני מביט לתוך עיניו באכזריות.

"עכשיו אתה לא תזכה לראות שוב אור יום אחד בחיים שלך" אמרתי וחייכתי את החיוך המעוות שלי כשאני עוד שנייה גורם לו לאבד את חייו, הוא החזיק בידי וניסה לשחרר את אחיזתי בו, הוא התחיל להדאים ולאבד את החמצן שנכנס אל ריאותיו.

נסיכת האופלWhere stories live. Discover now