נסיכת האופל

פרק 1: נסיכת האופל

נקודת מבט אלן גייסוו:

''אני רואה שטיפלת בהם כמו שצריך'' אמר מיכאל כשיש על פניו חיוך גדול וגאה, ''אל תדאג טיפלתי בהם כמו שצריך.'' השבתי למיכאל תוך כדי שאני יוצאת מהמתחם כשהוא הולך אחריי, מיכאל הוא החייל שאבי הכי סומך עליו, הוא אף פעם לא בגד בו או רק העז בכלל לחשוב על לעשות את זה, הוא ואבי עובדים ביחד כבר הרבה מאוד שנים, עם הזמן מיכאל הראה לאבי שהוא יכול לסמוך עליו כשהוא איתי לכן לכל משימה שהלכתי אליה אבי ואנדראו היו מצמידים אותו ועוד 2 חיילים אליי, הם ידעו שאני יודעת להגן על עצמי יותר טוב מכל החיילים שיש במאפיה ביחד אבל הם טענו שזה ''למקרים ויקרה משהו חריג ואשאר בלי הגנה'' אז הם העדיפו שאני תמיד אהיה בליווי מישהו.

הלכתי לכיוון הרכב אבל מיכאל עצר אותי, ''אני צריך ללכת לטפל במשהו, את תסתדרי לבד?'' הוא שאל אותי כשיש טיפה של דאגה בקולו, ''מיכאל אתה מכיר אותי ברור שאני יכולה להסתדר לבדי.''

השבתי לו ולא נתתי לו להגיב, הלכתי אל המכונית שלי ונסעתי לאיזה בר, רציתי לשתות קצת ולהשתכר. נכנסתי למועדון, הלכתי לבר והזמנתי לעצמי שתייה.

''אז מה פצצת מין מהלכת שכמוך עושה פה לבד?'' מישהו זר ניגש אליי, ריחו של האלכוהול המסריח איפף את אפי, ידעתי שהוא רצה אותי רק בשביל לזיין, ככה זה בנים, רוצים לזיין ולזרוק. ידעתי שהוא לא ידע מי אני וניצלתי את זה לטובתי.

''אתה יודע מי אני בכלל שאתה מעז להסתכל מטר לכיוון שלי?'' שאלתי אותו בקולי הקר והמאיים, ''לא, אבל כדי לך לענות לי על השאלה כי אני מתחיל לאבד סבלנות."

הנחתי את כוס השתייה שלי על הבר וקמתי מהכיסא מתקדמת לכיוון הבן זונה שמעז לדבר אליי ככה, תפסתי אותו משולי חולצתו והלכתי איתו לשירותים, מצמידה אותו לקיר, הוצאתי את הסכין שלי והצמדתי אותה לצווארו, ''אני מקווה בשבילך שזה יהיה הפעם האחרונה שאתה רק תעז לקרוא לי פצצת מין מהלכת.'' אמרתי בקול מאיים כשעל פניי חיוך חסר רחמים ואפל, הרחקתי את הסכין מצווארו והכנסתי אותה במהירות לבטנו מסובבת אותה, חותכת לו את הבשר, הוא צרח מכאבים וניסה להוציא את הסכין. הוצאתי את הסכין מהבטן שלו והצמדתי אותה שוב לצווארו, מתחילה ללחוץ על המקום כשטיפות דם קטנות יוצאות לכיוון הגרון שלו, ''זה פעם אחרונה בחיים שלך שאתה מעז רק לדבר אליי ככה או בכלל לפנות אליי,'' אמרתי לאותו אדם יודעת שבחיים הוא כבר לא יהיה. ראיתי בעיניו את הפחד וחייכתי אליו את החיוך שלי. ''מה קרה? מפחד לאבד את חייך? כי זה בדיוק מה שהולך לקרות עכשיו.''

אמרתי ובלי אזהרה מראש הכנסתי את הסכין עמוק בתוך צווארו, גורמות לו לאבד את חייו, עזבתי את הגופה בתור התא בשירותים והלכתי לכיוון הבר, '' כדי שתנקו שם'' הורתי לברמן והצבעתי עם ראשי לכיוון השירותים תוך כדי שאני יוצאת מהמועדון לכיוון הרכב שלי, למרות שזה לא היה המועדון של אבי התנהגתי בגסות וחוצפה, בכל מקרה השארתי שם גופה בשירותים, אבל זה לא הפריע לי, למי שיהיה עם זה בעיה מוזמן לפנות אליי.

.....

''קיבלנו הזמנה לאירוסין של הבת מיכאל.'' שמעתי את אחי אנדראו אומר לאבי כשהם היו במשרדו, ''מתי התאריך?'' אבי שאל את אנדראו בקול הקאפו שלו, ''לשבוע הבא.'' אנדראו ענה בחזרה לאבי בקול הסמכותי שלו. ''תודיע למרקו שיעשה הדרכה לחיילים, אני לא מוכן שנלך בלי נשק, אני לא רוצה להגיע לחתונת דם ולהיות לא מוכן,'' אבי הורה לאנדראו שהנהנן לתגובתו ויצא מהמשרד של אבי.

מרקו היה הקונסיילרי של אבי, הוא סמך עליו בעיניים עצומות, הם מכירים כבר מגיל 15 עוד לפני שאבי הפך להיות הקאפו של ניו-יורק מה שרק גרם להם להתחבר יותר.

הלכתי למטבח לוקחת תפוח ונוגסת בו, אנדראו נכנס מיד אחריי למטבח מתיישב על הכיסא מעור השחור לצד השולחן הגדול במטבח שהיה שחור מט עם נגיעות קטנות של לבן מעליו, ''את מתכוונת לספר?'' אנדראו שאל כשהוא מסתכל בהרמת גבה לתוך עייני הכחולות והסוערות, אנדראו היה אחי הגדול, הוא היה מגונן עליי מכל דבר קטן למרות שידע שאני יודעת להגן על עצמי לבד, הוא תמיד היה האח הכי תומך, אוהב ודואג שיכולתי לקבל, לאנדראו היה שיער שחום כפחם ועיינים בגוון חום מעורבב עם ירוק, גופו היה חטוב והוא היה שרירי מה שרק הוסיף למראה שלו, אנדראו היה כמוני באופי, לא רואה אף אחד ממטר, הורג כל אחד שמפריע לו בדרך, חסר שליטה, עצבני, מהיר, כריזמטי, מאיים ואכזרי.

''לספר מה?'' שאלתי אותו בקול תמים כאילו לא רצחתי מישהו לפני כמה דקות בודדות, ''לספר מדוע יש לך עוד דם על הידיים?'' הוא שאל וכיוון עם ראשו לכיוון ידיי, אנדראו לא אהב שאני הייתי מתעסקת ברצח ובעייני המאפיה, אבל זה לא ממש עזר לו אני בכל מקרה הייתי מעורבת גם בלי שהיה יודע או רוצה בזה, ''אה זה סתם של איזה בן זונה לא קטן מהלך על שתיים'' הגבתי באדישות כשאני נוגסת עוד ביס בתפוח, אנדראו נדרך למשמע מילותיי, ''מי הבן זונה?'' הוא שאל ועיניו התכהו, היה אפשר לראות דרכן את הרצח שהוא מתכנן לאותו בחור, ''לא משהו רציני הלב שלו כבר לא פועם'' גיחכתי קלות, והלכתי לחדרי לא נותנת לאנדראו הזדמנות להגיב לי בחזרה.

''את יודעת שאני לא מת על זה אלן,'' אנדראו נכנס מיד אחריי לחדרי והגיב כשיש מעט זעם בקולו, בדרך כלל הוא קורא לי אל, אבל מתי שהוא קורא לי בשמי המלא אני יודעת שהוא כועס עליי. ''אנדראו אני יודעת שאתה לא מת על זה אבל תבין, אחרי מה שעברתי אני לא יכולה שלא להיות בתוך זה ואתה יודע את זה בדיוק כמוני.'' השבתי בחזרה מנסה להישאר רגועה, ''אלן את מבינה שאני דואג לך? את מבינה שזה יכול לקרות שוב?'' הוא שאל כשיש דאגה וזעם בקולו.

התיישבתי על מיטתי בחדר ונאנחתי ''אנדראו אני יודעת שאתה דואג לי אבל זה לא יקרה שוב, הפעם אני יודעת איך להגן על עצמי ואיך להילחם וחוץ מזה אתה ואבא הדבקתם לי לתחת את מיכאל ועוד 2 שומרים אני בטוחה שזה לא יקרה לי שוב.'' ''אני יודע אל אני פשוט דואג לך זה הכל.'' הוא אמר כשהוא שם את ידיו בתוך כיסי מכנסיו נשען על שידת האיפור שבחדרי, ''אנד לא יקרה לי כלום תהיה בטוח בזה, עכשיו צא ותן לי כבר להתקלח'' אמרתי כשאפשר לשמוע קצת עצבים בקולי, ''בסדר בסדר ימציקה'' ''אתה מציק, עכשיו עוף לי כבר מהחדר'' הגבתי למשמע אנדראו כשיש על פניי חיוך ציני קטנטן. הוא יצא מהחדר ונכנסתי למקלחת שוטפת ממני את כל הדם שהיה על גופי ונכנסתי למיטה שלי, לקחתי כדור שינה ונרדמתי.

הסיפור הראשון מבין ספרי המאפיה❤️
מקווה שהתחברתם ואהבתם את החלק הראשון בסיפור שלי!
כל יום/יומים יעלה פרק או אפילו 2 פרקים אם אספיק לכתוב עוד אחד!🤍