נקודת מבט אלן גייסון:
''אני יוצאת לקנות היום בגדים.'' הודעתי לאבי ואנדראו שישבו בשולחן השחור הגדול במטבח ושתו להם קפה לפני שיצאו לטפל בדברים שקשורים למאפיה, ''את ממש לא יוצאת לשום מקום אחריי אתמול אלן.''
אבי אמר בקול אפל ביותר ואנדראו הנהן והסכים עם דבריו, נתפסתי אתמול אחרי שיצאתי מהבית וכמובן שהם גם גילו מה קרה במועדון של מתאו.
''לאלא, אני לא שאלתי, אני אמרתי.'' קבעתי כאפשר לשמוע את הביטחון שיש בקולי, ''גם אני לא שאלתי, אמרתי אלן את נשארת בבית ונגמר הסיפור.'' אבי קבע עם קולו, ''מה עשית בכלל במועדון של מתאו?''
אנדראו הפנה את מבטו אליי ושאל בהרמת גבה, ''אני לא ידעתי שזה המועדון שלו בכלל,'' עניתי כשאפשר לשמוע כנות בקולי, ''יכלת ללכת לאחד מהמועדונים שלנו למה הלכת למועדון אחר?'' אבי שאל כשיש כעס וזעם בקולו, ''טוב זאת בדיוק הסיבה שהלכתי למועדון אחר, אני ידעתי ששנייה אחרי שאני אכנס אתם כבר תגלו שאני שם ותבואו לקחת אותי בכוח, אתם כל היום רק כולאים אותי בבית הזה כאילו אני איזה כלב!'' צעקתי על אבי ואנדראו בחוזקה.
אבי נאנח והסתכל על אנדראו במבט שואל, ''אל תיפול לזה אבא היא עושה לך את זה בכוונה אל תעשה כאילו אתה לא מכיר אותה.'' אנדראו השיב לאבי, ''לא אכפת לי מה אתם אומרים אני אצא אם תרצו או לא.'' קבעתי ויצאתי מהמטבח, ''שיהיה לך ברור שמיכאל בא איתך!'' אנדראו צעק לי מכיוון המטבח, ''כן שיהיה.'' השבתי בקול אדיש לחלוטין.
סיימתי להתלבש והתאפרתי קלות, עשיתי מחליק לשיערי והסתכלתי מול המראה, מרוצה מההשתקפות שלי דרכה, לבשתי חולצה לבנה מיוחדת בלי כתפיות ומכנס גבוה ירוק שרחב למטה, שמתי נעלי עקב לבנות וגבוהות, שמתי את השרשרת שלי, הדבר היחיד שנשאר לי מאימי, היא קנתה לי אותה ליום הולדת 14, זו שרשרת עם שמי עליה, אהבתי אותה מאוד, שמתי את העגילים חישוק שלי שהתאימו לצבע הכסוף של השרשרת שהייתה על צווארי ויצאתי מחדרי.
אנדראו לא אהב את החולצה שלבשתי וניסה לשכנע אותי חולצה אחרת, כמובן שזה לא עבד לו ונשארתי עם אותה חולצה, הוא לא אהב שהתלבשתי ושראו לי טיפה מחשוף, אבל זה לא עוזר לו, אני תמיד מנצחת בזה.
נכנסתי לרכב והתיישבתי בכיסא מאחור כשמיכאל נוהג לעיר, הייתי חייבת לקנות בגדים חדשים למלתחה שלי, אני תמיד הייתי מעודכנת בהכל באופנה, כל בגד שהייתי רוצה הייתי משיגה, יש חנויות מסוימות שתופרות עבורי בגדים, מיכאל החנה את הרכב בחניון ויצאתי מהרכב.
עברתי בין החנויות, מחפשת בגדים להוסיף למלתחה שלי עד שלפתע שמעתי טעינת אקדח שנצמדה לראשי, בפעם הראשונה בחיי הייתי בלי שום נשק עליי, בלי סכין או רובה, הייתי מוגנת על ידי מיכאל אז לא חשבתי שאצטרך אבל זו הייתה הטעות שלי, הטעות הגדולה ביותר בחיי.
מיכאל מיד הרים את הנשק שלו כלפיי מעלה, מכוון לבן אדם שכיוון את האקדח לראשי, ''תוריד את האקדח או שהיא מאבדת את חייה כאן ועכשיו.'' שמתי קול שהיה לי מוכר אומר, לא ידעתי מאיפה הקול שלו היה לי מוכר אבל היה לו מבטא רוסי, מיכאל הניח את הנשק שלו על הרצפה, האיש שהחזיק את האקדח לראשי שם על אפי מטפחת ועילף אותי, הדבר האחרון שזכרתי זה שהוא שם את המטפחת על פניי ומשם ראיתי שחור.
"תעזבו אותה! תשחררו אותי! רוסים מסריחים!'' צעקתי על הרוסים שישחררו אותי, הוא התקדם אליי בצעדים איטיים וליטף את פניי בעדינות, נגעלתי ממגעו על פניי, רציתי להקיא, ''עכשיו על מה שאמרת את תקבלי.'' הוא אמר וסטר לי בלחי.
ראיתי אותם לוקחים את אימי ומרביצים לה, אונסים אותה, מתעללים בה, ניסיתי להילחם בכל הכוח שלי, אבל הם חזקים יותר ממני, אני בסך הכל ילדה בת 16 מול חיילים רוסים שגדולים ממני וחזקים ממני בהרבה, ''תעזבו אותה! לאן אתם לוקחים אותה? לאא!'' צעקתי מתוך התא שכלאו אותי בו.
החזיקו את אימי ולקחו אותה ממני, הסתכלתי עליה ופרצתי בבכי, ''אני אוהבת אותך, ילדה שלי.'' ראיתי את אימי לוחשת לי עם שפתייה בכוחות האחרונים שנשארו לה, ''אל תעזו לגעת בה! תפסיקו!'' צרחתי וניסיתי לצאת מהדלת עם הסורגים ללא הצלחה, ניסיתי להשתחרר בכל כוח גופי אבל זה היה חזק מידי.
הם לקחו אותה וקשרו אותה מול עייני, קשרו את הידיים שלה אל התקרה ורגליה בקושי ונגעו ברצפה, הוא לקח את הסכין והניח אותה על פנייה, מוריד אותה לכיוון צווארה ולאט לאט לבטנה, הוא נעץ את הסכין בבטן שלה וסובב אותה, ''לאאאאאאא, תפסיקו! קחו אותי במקומה!'' צרחתי בכל קולי ובעטתי בחוזקה בדלת עם הסורגים.
''אלן, אני אוהבת אותך ילדה שלי, תישארי חזקה.'' אמי אמרה לי כשיש דמעות בעייני, רציתי להגיד לה שאני אוהבת אותה בחזרה אבל זו הייתה הנשימה האחרונה שלה, הרוסים אנסו, הרביצו, התעללו ורצחו את אימי מול עייני, מאז נעשיתי אטומה לחלוטין, הלב שלי הפך למוצק, לגוש קרח אחד גדול.
פתחתי את עייני כשאני מזיעה וקרה מהסיוט שחזר אליי, ניסיתי כל הזמן לשכוח את מה שקרה, את זה שרצחו את אימי מול עייני, אבל אף פעם לא הצלחתי, ראיתי את אנדראו מולי וקורא בשמי, מצמצתי כמה פעמים מנסה להתרכז בדמותו של אנדראו, הוא החזיק בפניי בשתי ידיו וחיבק אותי חיבוק דוב גדול, ראיתי את אבי ומיכאל יושבים במרפסת ומדברים כשיש להם מבט ששידר רצינות ואיום, ידעתי שזה קשור לזה שהרוסים ניסו לחטוף אותי שוב, אז הנחתי לזה, כל מה שרציתי זה להישאר מחובקת עם אנדראו עד שאני אצליח להירדם.
הצצה קטנה מהעבר של אלן, יש עוד הרבה מעבר לזה, אשתדל לכתוב כמה שיותר פרקים❤️❤️❤️
YOU ARE READING
נסיכת האופל
Romansaמי היה מתאר לעצמו שאלן גייסון, הבת של הקאפו של המאפיה שבניו-יורק והאישה החזקה והעוצמתית ביותר ברחבי ניו יורק תצליח למשוך את צומת הלב של הקאפו הקר של איטליה? אלן גייסון, הבת של הקאפו הגדול של המאפיה שבניו-יורק, היא אישה חזקה, עוצמתית, אכזרית, מאיימת...
