נקודת מבט אלן:
"אני אזמין פסטה רוזה עם פרמזן וסלט ירקות." אמרתי למלצר שלקח את ההזמנות שלי ושל מתאו. "אני אקח בשר אנטריקוט, ומגש פיצה." מתאו השיב למלצר בקול הקאפו והמעוות שלו.
"מיד יגיע." המלצר אמר והלך לכיוון המטבח, המלצרית הקודמת הוציאה את כל החזה שלה מחוץ לחולצה, היא פאקינג חתיחת זונה שרק מנסה להימרח על הגבר שלי, ואני פאקינג לא אתן לה.
"אתה מזמין פיצה עם בשר? זה לא טעים ביחד." אמרתי למתאו כשאני לא מבינה למה הוא הזמין גם פיצה, "הפיצה לא בשבילי, היא בשבילך." מתאו השיב ופערתי את עייני.
"אני לא אסיים את זה בחיים." אמרתי למתאו כשאני מסתכלת לתוך עיניו הירוקות שהצליחו להפנט אותי כל פעם מחדש.
"את תסיימי." הוא אמר והסתכל שוב לתוך עייני, והתקרב אל שפתיי, הוא הידק את האחיזה שלו במותניי ודחף את לשונו אל תוך פי, בלי אזהרה מראש.
נתתי ללשון שלו לחקור את פי, טעמתי את הטעם המר והממכר של שפתיו, השתוקקתי אליו כמו אל סם, הוא הפנט כל דבר בי ולעזאל אהבתי את זה.
התנתקנו כאשר שנינו מתנשפים מהנשיקה הלוהטת, הוא דחף את ידו מתחת לשמלתי והתקרב עם ידו אל איברי, מלטף את היריכיים הפנימיות שלי ומשאיר בגופי גלים חמים, איברי פעם, השתוקק למגעו עליו.
"מתאו..." אמרתי בקול חלש שאני מקווה שהוא הצליח לשמוע, הוא חייך את החיוך המסופק והממזרי שלו והתקרב אליי, "את אוהבת את זה." הוא לחש באוני וצמרמורת הגיעה במהירות רבה לגופי.
"בתאבון." המלצר הגיע והניח את האוכל על השולחן העגול והשחור, מתאו חיזק את ליטופו באיברי והתאפקתי בכל כוחי לא להתנפל עליו, הייתי חייבת להישאר בפנים חטומות וחסומות לחלוטין.
שמתי את ידי על ידו של מתאו מתחת לשמלתי ולחצתי על ידו, מסמנת לו שיפסיק, הוא התגרה בי בכוונה והחדיר לתוכי אצבע, נשכתי את שפתיי וניסיתי בכל גופי לא להראות חולשה לצד המלצר.
הוא הניח את הצלחת האחרונה לצד השולחן והלך, מתאו המשיך במעשיו וסיבב את אצבעו, "פאקינג שיט מתאו." אמרתי בקול חלש שאני לא בטוחה שהצליח לשמוע.
"את רואה שאת אוהבת את זה?" הוא לחש לאוזני והחדיר עוד אצבע לתוך איברי, קשרתי את ידי סביב צווארו ונשענתי עליו עם גופי.
"מתאו.." לחשתי בקול נמוך כשעייני עצומות, מתמסרת למגעו על איברי, "כן יסמין שלי?" הוא שאל בקול סמכותי ובטוח.
"ת... תפסיק..." גמגמתי כשאני מאבדת את שפיותי, "תבקשי." הוא נהם והסתכל עליי בסיפוק.
"תפסיק מתאו." אמרתי והוא הוציא אצבע אחת מתוך איברי, הוא המשיך לשחק עם איברי באצבע השנייה שנותרה והרגשתי איך גופי משתגע, הלב שלי עשה סלטות באוויר.
שלחתי את ידי אל ידו שהייתה בתוך איברי והוצאתי את ידו מאיברי בכל כוחי, "אתה ממשיך לשחק איתי מלוכלך." אמרתי בקול חנוק מעט.
הוא חייך חיוך קטן וקרץ לעברי, הוא הכניס את אצבעו לפיו וטעם את טעמי, "מתוק וממכר. כמו שחשבתי שיהיה." הוא אמר ולגם במהירות מכוס הוודקה שהייתה בשולחן.
רציתי להתגרות בו בכוונה אז הזזתי את אגני והוא התכחך עם איברו, הוא הידק את האחיזה שלו באגני, "אל תעשי דברים שתתחרטי עליהם אחר כך." הוא אמר בקול בס.
"אני לא מתחרטת על שום דבר." אמרתי כשאני מתחילה לאכול את הפסטה שהייתה על השולחן.
........
"קטנה שלי, את לא מבינה כמה התגעגעתי אלייך." אנדראו אמר מעבר לטלפון שהחזקתי בידי. "אני גם מתגעגעת אלייך אנד, כל כך." אמרתי והסתכלתי על הנוף שהיה בחדרי.
אני ומתאו יוצאים עכשיו לטיסה, רציתי להתקשר לאנדראו מאחר ולא דיברנו הרבה זמן, הייתי נוהגת לדבר איתו כל יום עד שעברתי לגור עם מתאו.
"יסמין?" מתאו קרא ברחבי האחוזה הגדולה, "אנד אני חייבת ללכת אתקשר אלייך אחרי הטיסה, אוהבת!" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
אם להיות כנה עשה לי טוב לשמוע את הקול של אנדראו, הוא תמיד היה מצליח להרגיע אותי רק עם הקול שלו.
"אני באה!" צעקתי למתאו מעבר למרפסת, ישבתי על המעקה של המרפסת שכל גופי מופנה כלפיי האדמה, זה היה בקומה השלישית שהיא הייתה דווקא ממש גבוהה.
העברתי רגל אחת אל תוך רצפת המרפסת והרגל השנייה שלי החליקה, כל גופי החליק מהמרפסת במהירות ונפלטה צרחה מפי, החזקתי בחוזקה את המעקה ביד אחת.
הסתכלתי כלפיי מטה וראיתי את הגינה הענקית, ככל הנראה שאני אשרוד את הנפילה הזו אבל לא ממש התחשק לי ליפול מקומה שלישית.
"מתאו!" צעקתי בכל כוחי וניסיתי להעלות את גופי כלפיי מעלה, מה שלא הצליח כי המעקה היה גבוהה וידי כמעט והחליקה מהמעקה.
"יסמין!" מתאו רץ אליי במהירות והחזיק בידי, "אני תופס אותך. את לא תיפלי." הוא אמר כשהוא מביט לתוך עייני במבט דואג.
הוא החזיק חזק בידי והרים את גופי כלפיי מעלה, הוא החזיק באגני ומשך אותי אל תוך החדר. הוא הרים את פניי אליו וסרק אותי עם מבטו, "נפצעת?" הוא שאל כשהוא מסתכל לתוך פניי ומחפש אחר פצע כלשהו.
"לא. אני בסדר תודה." אמרתי וראיתי את הדאגה נשקפת מתוך עיניו, הוא הסתכל לתוך עייני עמוק, "את בסדר?" הוא שאל בקול דואג ורגיש.
"מתאו אני בסדר גמור." אמרתי והוא הנהנן לדבריי, מתאו תמיד דאג לי יותר מכולם, הוא תמיד משתדל להיות איתי כמה שהוא רק יכול כי בכל מקרה הוא קאפו, לא תמיד יש לו זמן אליי.
שבוע טובבב אהובים!❤️
YOU ARE READING
נסיכת האופל
Romanceמי היה מתאר לעצמו שאלן גייסון, הבת של הקאפו של המאפיה שבניו-יורק והאישה החזקה והעוצמתית ביותר ברחבי ניו יורק תצליח למשוך את צומת הלב של הקאפו הקר של איטליה? אלן גייסון, הבת של הקאפו הגדול של המאפיה שבניו-יורק, היא אישה חזקה, עוצמתית, אכזרית, מאיימת...
