נסיכת האופל

פרק 12: שונה מכולן

נקודת מבט מתאו בראדו:

*שבוע לפני החתונה*

הייתי עם ניתאי במשרדי שבאחוזה הענקית שלי, מסדר את ענייני המאפיה עם ניתאי, "אני חושש שזה משהו יותר גדול מזה." ניתאי אמר כשהוא חושב בראשו, "אני חושב שהם מתכננים משהו אפל וגדול יותר, משהו שיגרום לך לקרוס." ניתאי אמר כשאני רואה במבטו שהוא חושב על מה שאני חושב, "הם ינסו לעשות חתונת דם." קבעתי עם קולי כאשר ניתאי מהנהן לדברי, "אני צריך שתגיד לליאו שידריך את החיילים הכי טוב שקיים, שהכל יהיה מושלם, אני לא רוצה שיהיה פאק אחד מזויין, הם לא יעזו להתקרב אל אלן." הקפדתי על ניתאי כאשר יש על פניי מבט רציני ומאיים ביותר, "יטופל" ניתאי השיב לפקודתי ויצא מהמשרד הגדול שלי, הסתכלתי בשעון ושעה הייתה כבר שלוש בלילה, המחשבות שלי נדדו אל אלן, היא נרדמה בסלון אבל העברתי אותה לאחד מהחדרים שבחלק שלי באחוזה, אני לא אתן לה לישון בסלון, בחיים לא, היא כל כך יפיפייה, המחשבה על אלן ישנה כרגע במיטה גרמה לחבר שלי למטה לקפץ מצד לצד כמו פינג פונג בלי מנוחה, אם היא רק הייתה יודעת כמה היא מצליחה להשפיע עליי, כל שנייה שעוברת ביום אני משתוקק להפיל את שפתיי על שלה, לטעום את הטעם המתוק שלה, המחשבה על אלן בתוכי גרמה לי להשתגע, השתוקקתי למגע שלה עליי יותר מכל דבר אחר, "מתאו!" שמעתי את קולו של ליאו קורא בבהלה מחוץ למשרדי, ידעתי שקרה משהו לאלן, אחרת הוא לא היה מגיב ככה בבהלה וצועק את שמי ברחבי האחוזה הגדולה, פתחתי במהירות את דלת המשרד שלי וחיפשתי את ליאו עם עייני, הוא רץ אליי מתנשף כולו, "אלן, היא לא בסדר, היא לא מגיבה, קרה לה משהו." שמעתי אל ליאו אומר את דבריו ורצתי בבהלה לכיוון החדר שבו שמתי את אלן, פתחתי את הדלת בחוזקה וראיתי את אלן יושבת על המיטה, היא רעדה כולה וירד לה דם מהאף, היא התמקדה בנקודה אחת בחדר ולא הצליחה לנשום כמו שצריך, רצתי אליה במהירות, הרגשתי את ליבי יוצא מהמקום מדאגה, אף פעם לא ראיתי אותה במצב הזה, היא תמיד הייתה האישה הכי עוצמתית וחזקה שהכרתי אי פעם, היא הייתה טובה בלשחק את המשחק, "אלן, היי אני פה אני כאן תסתכלי אליי" אמרתי לאלן בקול דואג, היא לא הגיבה לדבריי, היא הלחיצה אותי, ידעתי שקרה משהו, "אלן! תסתכלי עליי" אמרתי והחזקתי בסנטרה והתמקדתי בעיינה, עיינה היו קפואות לחלוטין, בלי שום רגש, היה דם שזלג מאפה, "תקרא מהר לרופא משפחה לכאן!" צעקתי על ליאו שרץ במהירות מהחדר למשמע דבריי,  "אלן, היי אני פה אני איתך תנשמי, תעשי כמוני." אמרתי והחזקתי בפנייה של אלן, היא הייתה קפואה ללא יכולת להגיב, נשמתי נשימות עמוקות וקטנות מקווה שהיא מצליחה לעשות כמוני, כל רגע שעבר היא רק התקשה לנשום כמו שצריך, האוויר לא נכנס לה לריאות, היא החזיקה בידי בחוזקה ונפלה בבת אחת לתוך זרועותיי.

........

"היא תהיה בסדר, זה היה התקף חרדה, היא צריכה לנוח ביום הקרוב ולא להתאמץ יותר מידי." הרופא אמר אחרי שהוא בדק את אלן, "והדם שירד לה מהאף?" ליאו שאל את הרופא מצפה לקבל ממנו תשובה, שבוע אחרי האירוסין אלן וליאו התחברו והפכו לחברים טובים, לא ידעתי אם זה לרעתי או לטובתי כי ביחד הם יכולים להיות מפלצות ממזריות, "לרוב זה סימן שיש התקף חרדה." הרופא הגיב לליאו, הוא אסף את הכלים שאיתם בדק את אלן והתקדם אל היציאה מהחדר, "יש משהו מאחורי ההתקף חרדה, משהו שהקפיא אותה, משהו אפל, ראיתי את זה בעיינים שלה, אני מציע שתבדוק את זה לעומק כי זה יכול לפגוע בה יותר מידי." הרופא אמר לפני שיצא מהחדר, "אני הקאפו שלך, שים לב למי אתה מחלק פקודות." אמרתי בקול מאיים ואכזרי, לא אהבתי שהוא חילק לי פקודות, אני הקאפו והוא ידבר אליי בכבוד שמגיע לי, אני מתעלה מעל כולם, אני אכזרי, "סליחה קאפו." הרופא אמר והביט כלפיי מטה, סימנתי עם ראשי לליאו שילווה את הרופא מחוץ לאחוזה הענקית, אף פעם לא נתתי למישהו להסתובב לבד באחוזה שלי, האנשים שנכנסו אליה היו מעטים, רופאי משפחה ומנקות, חוץ מהם לא הכנסתי אף אחד לאחוזה, לא סמכתי על אף אחד בעולם הזה חוץ מאחיי. "תביא לה כדור וכוס מים." הורדתי לניתאי שעמד לצד משקוף הדלת השחורה, ניתאי יצא מזווית עיני והתיישבתי במיטה לצד אלן המעולפת, העברתי את ידי על פניה העדינות, גם שהיא מעולפת היא פשוט יפיפייה, יופי לא מהעולם הזה, היא שלי, שייכת לי ורק לי, והיא שונה מכל בת אחרת שקיימת, היא מיוחדת, היא הבחורה שגורמת ללב שלי לפעום רק בשבילה, אני תמיד אבחר בה, היא האחת שבלב שלי, מתאו אתה לא מתאהב, אסור לך! אתה קאפו אסור שיהיה לך נקודת חולשה! אלן פתחה באיטיות את ענייה וניסתה להתמקד עם עיינה אליי,  "אלן את פה איתי, אני לא עוזב אותך." אמרתי במטרה להרגיע אותה, ניתאי נכנס לחדר עם הכדור וכוס מים "היפיפייה הנרדמת התעוררה." ניתאי אמר שהוא מעביר לידי את הכוס והכדור, "איך את מרגישה?" ליאו נכנס לחדר ושאל כשאפשר לשמוע טיפת דאגה בקולו, "אני בסדר ואני לא צריכה את הכדורים שלך." אלן אמרה וקמה במהירות מהמיטה, היא החזיקה בראשה ואיבדה קצת מהשיווי משקל שלה אך מיד חזרה לעצמה, "את בטוחה שאת לא צריכה את הכדורים שלי? כי זה נראה שאת מאוד זקוקה להם." אמרתי לאלן כשאני מחייך את החיוך הממזרי שלי, "אני לא צריכה שום דבר כל עוד זה ממך." אלן אמרה ויצאה במהירות מהחדר, הנחתי את הכוס והכדור על השידה השחורה לצד המיטה ויצאתי בעקבותיה, "את צריכה לנוח." קבעתי עם קולי כאשר אני צועד אחריה, "אני לא מתכוונת להיות פה איזה כלב ולהקשיב לכל מילה שתצא לכם מהפה." היא קבעה עם קולה הצרוד שתמיד אהבתי לשמוע, "אני לא חוזר על עצמי פעמיים." אמרתי עם קול מאיים ואפל ביותר שהיה לי, "איזה קטע גם אני לא חוזרת על עצמי פעמיים." אלן הגיבה לדבריי כשיש זעם בקולה, "אלן, כדי לך להקשיב לי את לא רוצה שיהיה בעיות." אמרתי בקול רציני ואפל ביותר, "מתאו אני לא הולכת להיות כלואה פה ולהקשיב לכל מילה שלך!" אלן צעקה עליי כשהיא מסתובבת אליי עם פנים כועסות, התקרבתי אליה בצעדי ענק והרמתי אותה על כתפיי, ככה שהראש שלה כלפיי מטה ורגליה למעלה, היא צרחה ובעטה בגופי מה שלא עזר לה כי פיזית הייתי הרבה יותר חזק ממנה, "מתאו תשחרר אותי!" היא צעקה כשהיא עדיין בועטת בגופי ומנסה להשתחרר מהאחיזה שלי בגופה, לקחתי אותה לחדר שבחלק שלי באחוזה שהפך כבר לשלה והורדתי אותה על הרצפה, נעלתי את הדלת כך שלא תוכל לברוח ממני שוב, "זה פעם אחרונה שאת מתנגדת לדבריי." אמרתי בקול עצבני וזועם, לא אהבתי שהיא מורדת נגדי, עם כמה שהיא יפיפייה שהיא כועסת היא לא הקשיבה לדבריי, היא חייבת לנוח, אני לא רוצה שיקרה לה עוד משהו, "סיימת את הנאום שלך? אני יכולה ללכת?" היא שאלה כשהיא משלבת את ידייה על החזה שלה מה שרק גרם לחבר שלי למטה לבלוט מעבר למכנסיי, היא הצליחה להשפיע עליי מבלי לעשות דבר, היא העבירה את מבטה אל הבליטה שבמכנסיי וצחקקה, "אתה פשוט לא יכול לעמוד בזה נכון?" היא שאלה כאשר היא מנסה להסתיר את הצחוק שלה, הצמדתי אותה לקיר כאשר יד אחת הייתה בתוך כיס מכנסיי והיד השנייה הייתה מעל ראשה, חוסם כל דרך שלה לברוח ממני, "אני רואה שאני לא היחיד שלא עומד בזה." עניתי כאשר אני מחייך את החיוך הממזרי שלי, יודע שאני משפיע עליה והרבה, היא שתקה לדבריי, "יפה לך אדום את יודעת?" שאלתי כאשר אני מעביר את ידי על פנייה הנעימות והחלקות, "מתאו.. תפסיק.." אלן אומרת ומנסה להשתחרר מאחיזתי, "תגרמי לי להפסיק." קבעתי עם קולי, כל מה שרציתי היה לטעום את הטעם המתוק שלה, רציתי להרגיש את שפתייה על שלי, השתוקקתי אליה כמו לאוויר, "תפסיק." היא נהמה כאשר אפשר לראות את הדמעות שבצבצו בתוך עיינה, שחררתי את האחיזה שלי בה והיא הלכה לכיוון המיטה, מתכסה כולה, התיישבתי לצידה במיטה וליטפתי את שערה, "תלך מפה." היא קבעה עם קול חנוק, "אני לא עוזב אותך בחיים." עניתי כאשר אני ממשיך להעביר את ידי על שערה, "מתאו פאקינג לך מכאן!" היא נהמה וקמה במהירות מהמיטה, "אלן, אני לא עוזב." קבעתי עם קולי, "סבבה אז אני עוזבת." היא קבעה עם קולה והתקדמה לכיוון הדלת אך תפסתי בזרוע שלה לפני שהספיקה להגיע אל הדלת השחורה והגדולה, "אני פאקינג לא עוזב אותך, מתי תביני את זה?" אמרתי בקול מעט צרוד, יודע שגרמתי לאיברה להתעורר ולפעום מדבריי. "מתאו אני עייפה פשוט לך מכאן." היא השיבה כאשר אפשר לראות את העייפות שלה, לא רציתי שתתעייף יותר מידי, היא חייבת לנוח אז יצאתי מחדרה משאיר אותה לנוח, ידעתי שמשהו אפל קרה לה בעבר, ראיתי את זה בתגובה שלה אליי, בעיינים שלה, איך בשנייה אחת היא הופכת לקרה, אני חייב לגרום לה לסמוך עליי, אני רוצה שהיא תסמוך עליי.
_________________________

העבר של אלן התחיל לרדוף אותה שוב, האם היא תספר למתאו את מה שהיא עברה..?
פרק חדששש מקווה שאהבתןןן❤️