נקודת מבט אלן:
"אני מצטערת." אמרתי כשאני עדיין מביטה בנקודה בחדר, "מצטערת על מה?" מתאו שאל בקול שאף פעם לא יצא לי לשמוע מפיו.
"שלא סיפרתי לך." עניתי כשקולי נהיה חלש, "את לא חייבת לספר אם את לא רוצה יסמין שלי, אני א...." קטעתי את דבריו בכך ששמתי את ידי על שפתיו.
הולי פאקינג שיט. השפתייים שלו ממש מזמינות. איך הוא כזה חתיך? אלוהים אני נמסה.
הורדתי במהירות את האצבע משפתיו והידקתי את האחיזה שלי במיטה, הרגשתי את מבטו שורף אותי אבל כבר לא היה לי אכפת.
"כשהייתי בת שש עשרה נשארתי עם אימי בבית, היינו לבד, אבי ואנדראו היו עסוקים בדברים של המאפיה, אז לא התעסקתי בדברים האלה ולא ידעתי דבר על הגנה או כל דבר אחר. השומרים היו מחוץ לבית אבל זה לעזאל לא עזר." התחלתי להגיד כשאני נועצת את מבטי על השטיח הגדול שהתפרס בחדר.
"באותו יום אימי ואני החלטנו שנבשל ביחד לאבי ואנדראו, היא הייתה הכל בשבילי, היא הייתה החברה הכי טובה שלי, היא הייתה שם בשבילי כשאף אחד אחר לא היה. כשבישלנו שמענו רעש חזק מהדלת של הבית." אמרתי בקול חנוק ומצמרר.
"לקחתי סכין שהייתה במטבח והלכתי לכיוון הדלת לבדוק את הרעש, אף אחד לא היה שם אז חזרתי למטבח, כשחזרתי ראיתי חייל רוסי מחזיק באימי כשיש אקדח צמוד לראשה, הסכין נפלה מידי במהירות ושנייה אחת אחרי הוצמד לראשי גם אקדח." המשכתי לומר כשאני מרגישה את הדמעות מבצבצות בעייני שוב.
"את ההמשך אני לא ממש זוכרת כי שמו לי ולאימי סם שאילף אותנו, כל מה שאני זוכרת זה שקמתי קשורה לכיסא כשיש בתוך פי חבל, ראיתי את אימי מולי כשהיא לבושה רק בהלבשה תחתונה." אמרתי כשהדמעות חונקות את קולי.
"יסמין שלי את לא צריכה..." קטעתי את מתאו שוב בכך שהמשכתי בדבריי.
"בחודש הראשון שהיינו בשבי אצל הרוסים הם רק הרביצו לי ולאימי, הם לא ריחמו על נשים, כל גופי צרב וכאב מהמכות, הם היו מרביצים לנו עם מוטות או שהם היו מכים אותנו בעצמם." אמרתי כשאני נזכרת בזה שוב.
"בחודש השני הם.." קולי נחנק מהדמעות שמילאו את פניי, "יסמין שלי.." מתאו התחיל לומר אבל קטעתי אותו שוב, "לא, תן לי להמשיך." אמרתי כשאני עדיין נועצת את מבטי בשטיח שבחדר.
"בחודש השני הם התחילו לאנוס את אימי, היו אונסים אותה בכל יום ועושים את זה מול עייני בכוונה, צרחתי וניסיתי להילחם אבל הייתי חלשה מידי מולם, כל פעם שניסיתי להילחם היו מחזירים לי על זה, הם היו מרביצים לי ולפעמים היו חותכים לי את העור." המשכתי בדבריי בקול שבירי.
"בחודש השלישי אחד מהם התקרב אליי והתחיל לגעת בי, בהתחלה לא הבנתי מה הוא רצה ממני, עד שהוא השכיב אותי על מיטה קטנה והתחיל להוריד את בגדיי, הוא קשר את יידי ורגליי למיטה כך שלא אוכל להתנגד לו, הוא קשר גם את פי כדי שלא אצרח." יבבתי בבכי ומתאו חיבק אותי.
"באותו יום הוא אנס אותי." אמרתי והרגשתי את לסתו מתהדקת בעצבים, "הוא לא הפסיק, אנסו אותי כמה פעמים עד שהגיע היום ההוא." אמרתי ומתאו חיזק את החיבוק שלו.
"באותו יום אבי ואנדראו הגיעו, הם שמעו שחיילים שלהם מתים בחוץ והבינו שהם הגיעו, הם החליטו שזה לא הספיק להם אז..." יבבתי שוב כשאני מתקפלת כמו כדור בזרועותיו של מתאו.
"יסמין שלי את לא צריכה להמשיך." מתאו אמר כשהוא מחבק אותי בחוזקה, "אני רוצה." קבעתי עם קולי.
"הם קשרו את יידיה ורגלייה והושיבו אותי מולה, התביישתי כל כך להסתכל בפנייה, אחד מהם לקח סכין ונעץ אותו בבטנה, צרחתי וניסיתי להשתחרר אבל כלום לא עזר."
"הוא סובב את הסכין והוציא אותה, כמה שניות בודדות אחר כך הוא ירה בה בלי למצמץ." השבתי כשאני מרגישה את קולי נחנק.
"מאז אותו יום אני לא מפסיקה להאשים את עצמי, אם רק הייתי נלחמת יותר, אם הייתי עושה משהו, כל דבר, היא לא הייתה מתה, היא מתה בגללי." השבתי כשאני עם ראשי כלפיי מטה, מתביישת להסתכל בפניו של מתאו.
"יסמין שלי, זה לא בגללך, היא לא מתה בגללך." מתאו השיב כשהוא מנגב את הדמעות מפניי בעזרת אגודליו, הוא הצמיד את ראשי אל החזה שלו.
אף פעם לא ידעתי שמתאו יכול להיות כזה רגיש, תמיד הוא היה קר, מאיים, מעוות, אכזרי, ההפך מדואג ורגיש.
"היא מתה בגללי מתאו." השבתי בקול חנוק כשהדמעות ממשיכות ליפול על פניי.
"יסמין שלי היא לא מתה בגללך, אל תגידי את זה, את נלחמת בכל הכוח שהיה לך, את לא מבינה כמה אני גאה בך, את צריכה להיות גאה בך, את האישה הכי חזקה, מאיימת ועוצמתית שהכרתי, שום דבר לא ישבור אותך, אני פה בשבילך ואני פה כדי לתקן את הלב שלך, אני פה כדאי לעשות אותך האישה הכי מאושרת בעולם." מתאו אמר כשהוא מחבק אותי חיבוק חם ואוהב.
אלוהים אני חושבת שאני מאוהבת בו. אני רטובה. פאקינג שיט.
"תודה." לחשתי למתאו בקול שקט ונרדמתי בתוך זרעותיו הגדולות.
העבר של אלן נגלה, אני אישית מאוהבת כבר ממזמן במתאו.
YOU ARE READING
נסיכת האופל
Romanceמי היה מתאר לעצמו שאלן גייסון, הבת של הקאפו של המאפיה שבניו-יורק והאישה החזקה והעוצמתית ביותר ברחבי ניו יורק תצליח למשוך את צומת הלב של הקאפו הקר של איטליה? אלן גייסון, הבת של הקאפו הגדול של המאפיה שבניו-יורק, היא אישה חזקה, עוצמתית, אכזרית, מאיימת...
