נסיכת האופל

פרק 6: שייכת לי

נקודת מבט מתאו בראדו:

אלן יצאה מהמועדון כשהיא קרצה לי עם ענייה הכחולות והסוהרות, כשהיא נכנסה למועדון שלי לא הצלחתי להוריד את העיניים ממנה לשנייה אחת, השמלה שהיא לבשה הייתה צמודה והדוקה לגופה, הדגישה את קימוריה היפים, היא הייתה נראת כמו מלאכית, עוצרת נשימה.

רציתי לערוף את הראש לכל מי שרק העז להתקרב לכיוון שלה או להסתכל עליה, השתוקקתי להוריד פה ראשים, היא הצליחה לסובב אותי על האצבע הקטנה שלה, היא באמת האישה הכי עוצמתית ומאיימת שפגשתי בחיי כמו שניתאי אמר.

ליאו נכנס למשרדי בלי לדפוק על הדלת הלבנה והגדולה, הבנתי שקרה משהו אחרת הוא היה דופק לפני שהיה נכנס, הוא זרק על השולחן שלי מעטפה חומה גדולה בעצבים והתיישב על הכיסא השחור הגדול שיש מול שולחני לצד ניתאי שישב בכיסא שלצידו, אני וניתאי הסתכלנו עליו במבט שואל,

לקחתי את המעטפה ופתחתי אותה, רואה שהרוסים המזדיינים הרסו כמה מהסניפים שלי, הרגשתי את הזעם שמצטבר בתוך גופי, ''תכינו את כל החיילים, יוצאים היום למסע רציחות.''

הורתי לליאו וניתאי כשעל פניי חיוך מעוות ואפל, ''אני אכין אותם אל דאגה,'' ליאו השיב לי בחזרה כשעל פניו מבט של רצח, ראיתי בעיניו שהוא משתוקק להרוס כמה מהרוסים.

ניתאי לקח את המעטפה החומה והסתכל בתוכה גם הוא, ''אני רואה שיש צורך להרוס את כל הסניפים של הרוסים, לא חלק.'' ניתאי אמר בקול הרובוטי והאכזרי שלו, קמתי מהכיסא שלי שהיה מונח מול השולחן השחור והגדול שבאמצע משרדי והתקדמתי אל הדלת,

''נשאיר להם כמה סניפים בודדים, שידעו לא להתעסק איתי, אני מצפה שתדריכו את החיילים טוב מאוד.'' השבתי לניתאי ויצאתי מהמשרד שלי, לא נותן להם להשיב בחזרה לדבריי.

הייתי במשרד שנמצא באחד מהמועדונים שלי, רגליי היו מונחות על השולחן והחזקתי בידיי כוס עם וודקה, נכנסתי למחשבות על הוריי,

מה קרה שאימי יום אחד החליטה פשוט לברוח מבעלהי ומהילדים שלה,? מי גרם לה לברוח,? מדוע היא ברחה ולא נשארה לטפל בי ובניתאי וליאו,? לאן היא ברחה?

ידעתי שמשהו היה מאחוריי זה, אני בטוח שקרה משהו ואבי לא סיפר לנו, הוא היה מכה אותנו, ככה הוא היה מתמודד עם הבריחה של אימי, במכות, הוא היה מתעלל בנו ומאיים, הוא רצה שהיורש שלו יהיה בלי רגשות, חסר רחמים, מאיים, אפל, אכזרי, בלתי ניתן לשליטה, לכן הוא הכה אותי יותר מניתאי וליאו, את ניתאי הוא גם הכה אבל היו לא מעט פעמים שספגתי מכות בשביל שלא ירביץ שוב לניתאי, אל ליאו הוא לא הצליח להגיע למזלי, הייתי מחביא אותו בתוך חדרי ומגן עליו מהזוועות של אבי.

אבל עדיין זה השפיע על ליאו, הוא היה שומע והיו פעמים שהיה רואה את כל מה שאבי עשה לי ולניתאי, לא הצלחתי לשמור עליו מכל הזוועות שאבי חולל ועשה לנו, רצחתי את אבי בהזדמנות שהייתה לי, זה הסוד האפל שלי, הרצח הראשון שלי היה בגיל 11, רצחתי את אבי אחרי שהוא התעלל בי ובאחיי חמש שנים, החלטתי שאני שם לסבל הזה סוף ורצחתי אותו בידיי.

צלצול טלפון קטע את המחשבות שלי, ראיתי את שמו של ניתאי על מסך הטלפון ועניתי לטלפון, ''איפה אתה מתאו? כולם פה מוכנים.'' ניתאי אמר בקול האכזרי והאפל שלו, ''אני חמש דקות שם.''

עניתי בקול אדיש ונמוך וקמתי מהכיסא שישבתי עליו, יצאתי מהמשרד ומהמועדון שלי, נכנסתי לרכב ונסעתי במהירות עד שהגעתי למקום שבו קבעתי עם ניתאי, ליאו והחיילים.

יצאתי מהרכב שלי והתקדמתי לעבר החיילים שעמדו מולי בשורה, ניתאי וליאו עמדו מולם עם מבט של רצח בעיניים שלהם, שמתי את יידי מאחורי גבי והתהלכתי באיטיות, ''אני מקווה שאתם מוכנים מספיק להיום.''

אמרתי בקול נמוך ואפל ביותר שהיה לי, ''אתם החיילים הכי טובים שלי, אל תאכזבו אותי, אנחנו נעשה בדיוק מה שנאמר לכם.'' אמרתי ועצרתי את הליכתי האיטית, מסתכל אל החיילים שמבטם משדר רצינות רבה.

נכנסנו כולנו לשטח של הרוסים המזויינים והתחלנו לירות שלל של יריות לכל כיוון, פוצצנו לרוסים המזויינים את המקום, אחד אחרי השני הרסנו מועדונים, בתי קזינו, יריתי לעבר כל רוסי מזדיין שרק חשב שיש לו סיכוי מולי, לא ראיתי שום דבר בעייני חוץ מזעם וכעס.

יריתי ישירות בין עיניו של חייל רוסי מזויין, קפצו מעליי שלושה רוסים מזדיינים שחשבו לרגע אחד קטן שהם יכולים מעליי, דחפתי בראשו של חייל אחד את הסכין וקרעתי את ראשו וגופו לשתיים, לחייל השני יריתי בשתי עיניו ועוד כדור אחד בליבו, לא ריחמתי על אף חייל אחד, יריתי ודקרתי למוות כל אחד שהגיע אליי.

את החייל השלישי זרקתי על הרצפה ודחפתי את הסכין לתוך הגרון שלו, חותך לו את הצוואר מגופו, משאיר כל חייל ללא רוח חיים, הורדתי סניפים שלמים של הרוסים, נשארו רק כמה סניפים בודדים, אבל לא יכולתי להרוג את כולם, הייתי צריך להראות לאנדריי שאני הייתי רציני באזהרה שלי, זו הייתה רק אזהרה למה שאני מסוגל לעשות וזו הייתה הדרך הכי ברורה שהוא יכול להבין אותה.

כולם פחדו ממני, אפילו החיילים שלי, כולם צייתו לי ולא העזו להמר את פי אפילו פעם אחת, ומי שכן עשה את זה שילם על זה שהוא העז להמר את דבריי, אני האחד שרוצח סניפים שלמים של רוסים, אני מתעלה מעל אבי, מתעלה עליו באכזריות שלו, מכל דבר הייתי מעליו, אין אחד שלא נרתע כששמע את שמי, הייתי הגדול בעולם, המפחיד והמצמרר מכולם.

אני נכנסת עכשיו לתקופת מבחנים אז אשתדל לכתוב ולהעלות כמה שאני רק יכולה❤️❤️❤️