פרק 2
אלה
"אלה," קולו של אבי נשמע בלחישה כשהוא העיר אותי משנתי באמצע הלילה.
"אלה, קומי ילדה."
פקחתי את עיני בזהירות והבטתי בו, מתחתי את ידיי אל הצדדים, ופיהקתי.
ידיו של אבי השתחלו תחת גופי, הוא הרים אותי בזהירות, הניח אותי על גופו ובצעדים מהירים צעד לחדר השנה של הוריי.
בידו הגדולה הוא פתח את דלתות ההזזה של ארון הבגדים ובשקט מופתי הניח אותי מתחת מעיליי החורף הגדולים.
"אלה, אסור לך לזוז מפה עד שאגיד לך אחרת." אמר בקול שקט אך תקיף.
קול שיכל להרעיד עיר שלמה.
"איפה גיא?" שאלתי בפחד.
"הוא אצל חבר ילדונת, הכול בסדר. אסור לתת לפחד לנצח."
קצב פעימות לבי השתנה והפך מהיר יותר מהרגיל.
"אבא," קראתי אחריו כשבקולי רעד לא מוסבר ועיני מוצפות בדמעות,
"אל תפחדי ילדונת, אבא ישמור עליך." הוא אמר בקול בטוח והביט לתוך עיניי.
אלה, תבטיחי לי שלא תצאי מפה עד שאומר לך אחרת."
נשמתי עמוק וניסיתי לענות לו אך לא מצאתי את המילים, רק הנהנתי בראשי לחיוב.
"אלה, שלא תצאי." אמר שוב וסגר עליי את דלת הארון.
הצמדתי את אחת מאוזניי לדלת הארון בתקווה שאוכל להקשיב למתרחש בחדר השינה של הוריי.
מגירות נפתחו ונסגרו אחת אחרי השנייה, קולה של אמי נשמע בבהלה כשהיא מחניקה בכי ושואלת,
"ג'קי, מה קרה?" אך כמו תמיד הוא פטר אותה משאלות.
"כלום ויואן, הכול בסדר." ענה בקצרה,
"מה כלום?" שאלה בדאגה, "שמעתי רעשים מהקומה התחתונה.
ג'קי, תגיד לי מה קרה?" רעש נשמע בקולה.
"ויואן, מספיק. אמרתי שהכול בסדר. עכשיו תהיי בשקט."
"אל תסתיר ממני! אני רוצה לדעת!" היא תבעה ממנו פעם אחר פעם.
"ויואן, לא עכשיו, עכשיו אני שקט."
"אקדח?" קראה בבהלה.
דמעות החלו לזלוג במורד פניי כשרעש הדריכה של הנשק נשמע באוויר.
נשכתי את שפתיי והחנקתי את הבכי שאיים לפרוץ בכל רגע.
"לא לפחד, אסור לתת לפחד לנצח." מלמלתי וחזרתי על המשפט שאבי לימד אותי בכל פעם שפחדתי.
בכל פעם שהייתי מפחדת ממשהו אבי היה חוזר על אותו המשפט.
אסור לתת לפחד לנצח.
YOU ARE READING
בגבול הסכנה
Romanceבגבול הסכנה - איילה תורתי "אהבת את הכסף של המשפחה שלי. אהבת את הכוח שיש למשפחה שלי. לא אהבת אף אחד חוץ מאת עצמך. אתה גם לא תאהב. זה ככה באופי שלך." כשאלה ביטון מחזיקה את עולם הפשע בידיים שלה, העולם רועד. היא מתמודדות מול אביה, הבורר הגדול של הע...
