פרק 12
אורן:
ישבתי במשרד החדש שבנינו בקומה שמעל הקזינו.
כמו תמיד המבט שלי היה מופנה קדימה, הבטתי על מסך הטלוויזיה הענק שתלוי על הקיר.
הסתכלתי על מצלמות האבטחה שהראו את הרחוב והבניין שלנו בכמה זוויות שונות.
מכל עשרים מצלמות האבטחה שהופיעו על הצג, הסתכלתי על מצלמה אחת בלבד.
אותה מצלמה שהייתה מכוונת לבניין ממול.
הכול היה עניין של זמן עד שיבינו מה קורה פה ומה יקרה פה.
אלה נהגה לומר כסף שווה הכול? היא צדקה בכל פאקינג מילה.
בכסף שלי הצלחתי לקנות מידע על הקזינו המתחרה שלה, בכסף שלי הצלחתי לקנות חלון של כמה שעות עד שהם יגעו לכאן ויבינו מה קורה בבניין ממול.
שיחת הטלפון שקיבלתי קודם אישרה את זה שהיא בדרך לכאן.
מן הראוי שאם שמו עליי מעקב אז אני אחזיר באותו מטבע.
ההבדל היחיד, שהיא עדין לא ידעה שמתי עליה מעקב.
הבטתי על המצלמה וראיתי ג'יפ של אאודי לבן חונה צמוד למדרכה,
נשמתי עמוק וניסיתי להירגע, הלב שלי דהר במהירות מטורפת.
ארבע שנים.
פאקינג ארבע שנים מזויינות.
חיכיתי לרגע שהיא תצא מהרכב ותראה את ההפתעה שהכנתי עבורה.
השומר שעמד בכניסה סרק את הסביבה, הסתכל לצדדים ובדק שהכול כשורה, רק לאחר מכן דלת הרכב נפתחה עוד לפני שהוא הספיק להגיע אליה.
השניות עברו כמעט כמו נצח, אך כשהבטתי אל המסך וראיתי את דמותה הרגשתי איך נשימתי נעתקת.
לבי התכווץ וידעתי שלא אוכל להתאפק עוד הרבה.
שערה הארוך התנופף אל הצדדים כשהיא יצאה מן הרכב ועמדה צמוד למאבטח.
אלוהים.
הגוף שלה היה מושלם.
היא נשארה בדיוק כמו שזכרתי אותה.
התמונות לא עשו איתה חסד.
הבטתי ובחנתי את גופה המושלם, את שערה הארוך שהגיע עד לישבנה המחוטב.
תנועותיה העדינות לא התאימו כלל לעולם הפשע.
היא הייתה צריכה להיות עורכת דין או רקדנית.
אם לא הייתי מכיר אותה, בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שהבחורה הקטנטונת הזאת מחזיקה חצי עיר על הגב שלה.
אם לא הייתי יודע מה יש לה בין הרגליים סביר להניח שהייתי חושב שהיא מחפושת.
אבל ידעתי.
YOU ARE READING
בגבול הסכנה
Romanceבגבול הסכנה - איילה תורתי "אהבת את הכסף של המשפחה שלי. אהבת את הכוח שיש למשפחה שלי. לא אהבת אף אחד חוץ מאת עצמך. אתה גם לא תאהב. זה ככה באופי שלך." כשאלה ביטון מחזיקה את עולם הפשע בידיים שלה, העולם רועד. היא מתמודדות מול אביה, הבורר הגדול של הע...
