אפילוג
"אימא, אני מאחר."
"אני יודעת ילד שלי, עוד חמש דקות אני מוכנה."
"אימא! את זה את אומרת כבר שעה."
"בן, תלמד. בשביל להיות יפה לוקח זמן."
"כן, שמענו עליך. חוץ מזה..."
"חוץ מזה מה?" שאלתי והבטתי בו מבעד למראה בחדר השינה
"אימא, אני מקבל תעודת הצטיינות. אני רציני, תזדרזי כבר."
הוא השאיר אותי לבד ויצא מהחדר בסערה, הסתכלתי על האוצר הזה שגידלתי.
אלוהים, הפה שהוא גידל.
כן, גיל הטיפש עשרה והשיגעונות שלהם.
חייכתי לעצמי במראה ונזכרתי באותו היום שישבנו בארוחת שישי אצל ההורים שלי.
בן סיפר שהוא צריך את כולנו לטובת עבודת מחקר לספר השורשים בבית הספר.
נועם, הנהג שלי שמאז המקרה, הפך להיות ליד ימנו של אבי, זרק לבן בצחוק לעשות גוגל על שם המשפחה שלנו. התינוק המגודל שלי החליט להקשיב בעצתו.
מה שהוא גילה בגולג ובאתרי החדשות, גרמו לו לגאווה.
מאז, הוא הולך כמו תרנגול הודו עם ידיים נפוחות ומתגאה במשפחתו, ובעיקר באימו.
כשהוא רוצה לעצבן אותי, אז הוא אומר לי לא להגיע לשיחה עם המורה שלו, כי אם היא תעצבן אותי, אני מסוגלת להוריד אותה.
החברים המטומטמים שלו קוראים לי אלה כפית. כן, ככה זה כשמושפעים מהסדרה של הבורר.
מזל שהוא חושב שהוא מצחיק.
אני חושבת שזה ממש לא מצחיק, הילד באטרף, מי אני אעצור אותו.
בבית הספר הולך מתגאה שהוא בן ביטון, ומישהו יעז להגיד אחרת.
*
"אחותייייי" קולו של גיא נשמע במפלס התחתון של הבית,
כן, הוא חזר לארץ.
שנתיים בדיוק אחרי הרצח של אורן, חיכיתי לו וקבלתי אותו בזרועות פתוחות בשדה התעופה.
אותו ואת אדם, בן הזוג שלו.
כן, ארוחת שישי הפכה להיות מנהג קבוע אצלנו בבית, מסתבר שתפילותיה של אימי נענו בסוף.
שולחן מלא.
ההורים שלי, גיא ואדם, נועם, אני, בן ואלון.
מוזר.
למרות כל מה שעברנו יחד, למרות כל התחבולות, השקרים, המשחקים, אנחנו עדין ביחד.
זכיתי.
זכיתי בגבר שמעריך אותי, שאוהב אותי, שמעצים אותי.
"אני בקומה למעלה." צעקתי לגיא ושמעתי את הצעדים שלו מטפסים במדרגות.
YOU ARE READING
בגבול הסכנה
Romanceבגבול הסכנה - איילה תורתי "אהבת את הכסף של המשפחה שלי. אהבת את הכוח שיש למשפחה שלי. לא אהבת אף אחד חוץ מאת עצמך. אתה גם לא תאהב. זה ככה באופי שלך." כשאלה ביטון מחזיקה את עולם הפשע בידיים שלה, העולם רועד. היא מתמודדות מול אביה, הבורר הגדול של הע...
