בגבול הסכנה

פרק 15

פרק 15

אורן:

שלושה ימים עברו מאותו היום שלקחתי את הסיכון ועמדתי מולה.

מאותו הרגע לא הצלחתי להפסיק,

כמו מכור לסם.

עקבתי אחרי כל צעד שלה.

בכל סוף יום הייתי מקבל דיווח מלא לאן היא הלכה ועם מי היא נפגשה.

בכל פעם כשהייתה נכנסת לקזינו מעבר לכביש הייתי מתרסק.

הייתי הורס, שובר ומרסק כל מה שעמד בדרכי.

רציתי אותה איתי,

רציתי אותה שלי.

בכל פעם שהייתה מגיעה אל הקזינו, הייתי מסתכל ובוחן אותה דרך מצלמות האבטחה.

רציתי לגעת ולחבק אותה, רציתי לנשום אותה, רציתי לשמוע את הצחוק שלה.

המחשבה על כך שהיא נמצאת מרחק נגיעה ממני ועדין הייתה אסורה לי, גרמה לי להיות שבור בכל פעם מחדש.

היא שלי ולא יכולתי לעשות דבר בנידון.

כמו אידיוט הפסדתי אותה, גרמתי לה ללכת.

בין המבטים החוקרים שלי למצלמות האבטחה, כתבתי הוראות לאילן הבחור שלי בארצות הברית.

נאלצתי להשאיר בידיו את העסקים שלי כדי שאוכל לחזור הביתה ולקחת את מה ששייך לי.

שלוש דפיקות נשמעו על דלת המשרד שלי,

"יבוא," אמרתי ולגמתי את השלוק האחרון מכוסית הוויסקי שלי.

"אחת עשרה בבוקר. וויסקי? באמת? עד כדי כך המצב קשה?"

"ממתי אתה דופק בדלת?" שאלתי אותו בהומור,

"אני מנסה להיות מנומס, לא מצליח לי?" שאל בחיוך וצחק.

"גם לא יצליח לך, עכשיו תפסיק לדבר שטויות."

"מה נסגר עם השתייה בשעה הזאת של הבוקר?"

"אל תשאל שאלות ותן לי את מה שאני רוצה." אמרתי בכעס,

"אורן, אני חושב שלטובתך, הגיע הזמן לעבור הלאה." נשמתי עמוק והכרחתי את עצמי לא להתפרץ עליו.

הבן אדם הזה הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי.

הוא ידע הכול.

לעולם לא הסתרתי ממנו כלום ותמיד הוא היה לצידי.

"אריק, אני מבקש ממך, את המחשבות תשאיר לי." אמרתי וחשקתי שיניים.

"אורן, היא המשיכה הלאה והגיע הזמן שגם אתה תעשה כמוה.

אני לא מבין למה אתה נעול דווקא עליה, חסר בנות?" הוא שאל והמשיך לומר את דבריו,