פרק 7
שאר הנסיעה עברה בשקט, גם אני וגם אלון התכנסנו כל אחד בתוך עצמו.
כל אחד מאתנו הפליג אל מחשבותיו.
ניסיתי לשחזר את השעות האחרונות של הלילה, עבר המון זמן מאז אימוני הירי האחרונים שלי ופתאום כשזה היה מוחשי, זה הרגיש שונה.
הרגיש טוב.
השוטר שנקש לנו על החלון וביקש את הרישיונות שלנו, בדק במסוף את פרטי הרכב והנהג, וכשהבין שהרכב רשום על שם אבי הוא שיחרר אותנו מיד.
כן, ואחרי זה מתפלאים על עובדי מדינה מושחתים.
וכמו שכבר אמרתי לא פעם, כסף זה כוח.
כוח זה יתרון,
כוח זה ניצחון,
כוח זה הכול.
כשיש לך אותו אתה הקינג של עולם, האס שמנצח את הסיבוב במשחק הקלפים, וכשאין לך אותו, אתה כלום.
ככה אותי לימדו בכל אופן.
אחרי שהשוטר החזיר לנו את הרישיונות, הוא שאל כדרך אגב כמה שאלות על אירועי הלילה, ואם שמענו משהו.
שנינו כבר היינו מתורגלים לנוהל שאלות גם בלי להסתכל אחד על השנייה ידענו מה תהיה התשובה של כל אחד מאתנו.
לא היינו, לא ראינו, לא שמענו.
אלון התרכז בנסיעה ורק אז הרשתי לעצמי להסיט מבט לכיוונו של אלון ובחנתי את פניו.
עצמות הלחיים הבולטות הדגישו את תווי פניו הנאות ואת עיניו החומות והגדולות,
הזיפים הקטנים והשפתיים, שפתיים משורטטות ובשרניות.
עסיסיות כאלה שבא לך לנשוך ולאכול לארוחת בוקר.
נזכרתי איך אצבעותיו התחפרו בשערי, ואיך שפתיו לחצו על שפתיי, ואת לשונו שטעמה כל חלק אפשרי ממני.
אולי זו הייתה סתם עוד נשיקה, חשבתי לעצמי, אך הרגשתי.
ידעתי שהנשיקה הזאת היה יותר מסתם נשיקה תמימה,
זה היה משהו ששנינו רצינו.
משהו אסור.
"אלה," קולו של אלון נשמע וקטע את קו המחשבה שלי, הוא גנב אליי מבט ופנה ימינה,
"אני מצטער," מלמל בשקט.
"על מה?" שאלתי בחצי חיוך, האמת שיכולתי להבין למה הוא מתנצל.
לפני שהוא הספיק לומר משהו נוסף התחלתי לדבר ברצף והשתקתי אותו.
"אלון, אם כבר זאת אני שצריכה להתנצל.
אבל אני לא מתנצלת." אמרתי ונשמתי עמוק,
"אני לעולם לא מתנצלת על משהו שאני לא מתחרטת עליו."
YOU ARE READING
בגבול הסכנה
Romanceבגבול הסכנה - איילה תורתי "אהבת את הכסף של המשפחה שלי. אהבת את הכוח שיש למשפחה שלי. לא אהבת אף אחד חוץ מאת עצמך. אתה גם לא תאהב. זה ככה באופי שלך." כשאלה ביטון מחזיקה את עולם הפשע בידיים שלה, העולם רועד. היא מתמודדות מול אביה, הבורר הגדול של הע...
