פרק 10
אלה:
הוא בארץ!
הוא בארץ.
הוא כאן.
מספר רחובות בודדים הפרידו בינינו.
מספר דקות הפרידו בנינו, אך התחושה היחידה שהרגשתי היא שעולם שלם מפריד בינינו.
שכבתי במיטתי והבטתי אל התקרה, המחשבות התרוצצו בראשי ודמעות זלגו במורד פניי.
דמעות שהזכירו לי נשכחות.
הלוואי, הלוואי וידעתי מי הוא לפני שהכול קרה.
הייתי כל כך תמימה.
עיוורת.
ארבע שנים עברו, ועדיין כשאני נזכרת במבט שלו, הנשימה שלי נעצרת והעולם שלי קופא.
****
הבטתי על דמותי שהשתקפה מן המראה הגדולה שבחדרי.
לבשתי חצאית עיפרון לבנה, חולצה בצבע ורוד בייבי ונעלתי נעלי סטילטו בצבע תואם לחולצה.
סידרתי את שערי הארוך ומרחתי אותו בקרם, איפרתי את פניי בעדינות.
קצת סומק, קצת מסקרה וטיפה גלוס ורדרד שהעניק ברק לשפתיי המלאות.
גנבתי מבט אחרון אל המראה, לקחתי את התיק המונח על המיטה
ויצאתי.
ירדתי מן המדרגות של הקומה השנייה והרעש היחיד שנשמע באוויר הוא נקישות העקבים שלי על רצפת הגרניט.
כשירדתי הבחנתי באנשים שהמתינו לאבי, הם הרימו את מבטם ובחנו אותי מכף רגל ועד ראש.
הרמתי את ראשי וצעדתי עם גב זקוף, הבטתי הישר לתוך עיניהם והזכרתי להם בדיוק מי אני.
אלה ביטון.
היורשת.
נכנסתי אל המטבח והבחנתי באימי שרקדה לה בין הסירים, ידעתי שעמוק בלבה היא מקווה שיום אחד, עוד נשב לאכול ארוחת ערב יחד כמו משפחה נורמלית.
רק חבל שהיא לא הבינה שנורמלי לא קיים אצלנו.
"אלה, שוב את יוצאת?" שאלה אותי ובקולה נשמעה נימת אכזבה.
"כן, אימא יש לי עבודה."
היא הביטה בי ושחררה נשימה מגופה, שיחררה כל רסן.
הבטתי בה וראיתי איך גלגלי מוחה הסתובבו במהירות, ראיתי איך היא עוצרת את עצמה מלהגיד לי מה מהפריע לה.
"נו, תגידי את מה שיש לך להגיד, אני מקשיבה."
"אני לא רוצה להגיד כלום." התגוננה מיד כמו אימא פולנייה שמאשימים אותה במשהו.
YOU ARE READING
בגבול הסכנה
Romanceבגבול הסכנה - איילה תורתי "אהבת את הכסף של המשפחה שלי. אהבת את הכוח שיש למשפחה שלי. לא אהבת אף אחד חוץ מאת עצמך. אתה גם לא תאהב. זה ככה באופי שלך." כשאלה ביטון מחזיקה את עולם הפשע בידיים שלה, העולם רועד. היא מתמודדות מול אביה, הבורר הגדול של הע...
