פרק 5
אלה:
משכתי את גרביוני התחרה במעלה רגליי הארוכות.
לבשתי סט לבנים מתחרה שחורה שהעניקו לגופי מראה של חיית טרף.
האמת, שזה בדיוק מה שאני.
עמדתי מול המראה ובחנתי את גופי.
החזה שלי היה עגול ועומד, הישבן שלי היה עסיס ומלא, הבטן שלי הייתה שטוחה ועגיל קטן נצנץ מתוך שקע הטבור.
חייכתי לעצמי כשנזכרתי ביום שעשיתי את הפירסינג.
באותו היום חגגתי שלוש עשרה, ועשיתי את הפירסינג בתקווה שזה יצליח לעצבן את אימא שלי.
רציתי להראות לה שהיא לא שולטת בי.
היא אף פעם לא שלטה בי.
הסתכלתי על הקעקוע שעיטר הזרוע שלי, אותו משפט שאמרתי לעצמי בכל הזדמנות.
my life. My rules.
הצלחתי להטריף אותה.
כשהיא גילתה את העגיל הקטן היא איבה את זה.
היא התחילה ללכת הנה והנה לאורך הבית, היא צרחה ואיבדה כל צלם אנוש, והכול בגלל עגיל קטן.
בשלב מסוים שקלתי להזמין את הרופאים שילבישו אותה בסדין לבן הפוך ויאשפזו אותה בכפייה ישר באברבנאל.
אך למרות ההנאה בדבר, ולמרות שהרעיון ממש קרץ לי נאלצתי לדחות אותו על הסף.
היא הייתה אימא שלי.
ג'קי ביטון הבורר המהולל ניסה להרגיע אותה מעבר לקו הטלפון.
אך שום דבר לא הצליח להוריד אותי מהמטרות או מהרצונות שלי.
my life. My rules.
חייכתי לעצמי לנוכח הזיכרון הישן וסרקתי את גופי במראה הארוכה.
החלקתי על גופי את שמלת המיני השחורה שלבשתי, פיזרתי את שערי וסידרתי אותו כך שיישפך על גבי בטבעיות.
ליטפתי את לחיי בסומק בצבע אדמה ומשכתי פס עבה של אייליינר והבטתי שוב במראה.
אהבתי את המראה שנשקף למולי.
אהבתי את העובדה שצבע עיניי הירוק בלט ובהק.
הנייד שלי צלצל וניגן את הרינגטון 'אם זאת מלחמה' של משה פרץ.
שיר שיכולתי לשמוע פעם אחר פעם ולא היה לי נמאס ממנו.
קולה של שובל נשמע מעבר לקו בקול צווחני בשנייה שעניתי לשיחה.
"אנחנו מחכות לך! איפה את?"
"אני יוצאת עוד דקה בדיוק." אמרתי ונעלתי את נעלי הסטילטו השחורות שלי.
YOU ARE READING
בגבול הסכנה
Romanceבגבול הסכנה - איילה תורתי "אהבת את הכסף של המשפחה שלי. אהבת את הכוח שיש למשפחה שלי. לא אהבת אף אחד חוץ מאת עצמך. אתה גם לא תאהב. זה ככה באופי שלך." כשאלה ביטון מחזיקה את עולם הפשע בידיים שלה, העולם רועד. היא מתמודדות מול אביה, הבורר הגדול של הע...
