פרסי והארי בהוגוורטס

פרק 1

אז תקשיבו רגע!!
הסיפור קורה לאחר הספר/סרט השביעי של הארי פוטר, ולאחר המלחמה בגאיה בשביל פרסי ואנבת'.

(היייי
זאת אני מהעתיד!! אני באתי להתנצל על הפרקים הראשונים כי הם די קצרים ולא מעניינים, אבל אל תפסיקו לקרוא בבקשה זה משתפר❤️❤️ דרך אגב תודה שאתם קוראים את הדבר הזה)

נ.מ. הארי
עשן. צרחות. רק הוא, לא מתאים בנוף... ולפתע, שקט. מישהו התקרב אליו. הארי רצה לברוח, אבל רגליו סירבו לזוז. המישהו הזה דיבר "הואא עוד יצטרף אליי.... אתה עוד תראה... הארי פוטר... הוא יצטרף אלי.... ואתה חבריך תהיו גמורים... אדון האופל יחזור בשלישית... היזהר...." הארי קם, שטוף זיעה. זאת הייתה הפעם השלישית השבוע שהוא חולם את הסיוט הזה. הוא לקח את משקפיו מהשידה והביט דרך חלון חדרו של רון, הוא ראה את הזריחה, והניח שמיותר לחזור לישון.
הארי לקח אחד מהספרים של הרמיוני ופתח אותו. הוא ניסה להתעמק במילים, ניסה להבין מה כתוב, אך לאחר עשר דקות, גילה שהוא קורא את אותו המשפט בפעם האלף. בכל פעם שניסה לקרוא, מחשבותיו נדדו למקום אחר. מה עם החלום הזה אומר משהו? מה עם וולדמורט יחזור שוב? מה-מה עם משהו באמת יקרה להרמיוני? ולוויזלים כבר קשה מספיק שהם איבדו את פרד... בהוגוורטס המצב די עגום... והוא עוד הניח שהם יספיקו להירגע...

נשמעה דפיקה בדלת, והרמיוני נכנסה פנימה "אההה הארי, אתה כבר ער? יופי.המסדר רוצה שנרד למטה, יש פגישה" אמרה ופנתה להעיר את רון. שגנח ומשך את השמיכה מעל לראשו. "תתארגנו כבר, שניכם" הפצירה בהם הרמיוני ויצאה מהחדר. הארי החליף במהירות את הפיג'מה שלו לגינס וחולצה, ורון עשה כמוהו. "על מה אתה חושב שהפגישה הפעם, הארי?" שאל רון, בעודו לובש את הסוודר שגברת וויזלי סרגה לו, בשנה שעברה. "לא, אני לא רעב" ענה הארי בפיזור דעת. רון הביט בו בעניין, והארי לא הבין למה "מה? מה קרה?" שאל ורון רק המשיך להביט בו. היה לך חלום, נכון? על אתה-יודע-מי ?" הארי הופתע
"איך... איך ידעת?"
יש לך מין... אני לא יודע, פרצוף כזה? אבל הארי, על מה זה היה?"
"אתה יודע, אותו חלום שהיה לי אתמול ושלשום, על זה שוולדמורט יחזור. אבל זה לא משנה, כי הוא מת. עכשיו בוא, זה נראה דחוף"
הארי יצא מהחדר של רון, כשחברו מאחוריו. הם ירדו במדרגות, והם הגיעו ל"חדר הפגישות", שהיה בעצם המטבח של גברת וויזלי. רון פתח את הדלת ושניהם נכנסו. במסדר עוף החול לא היו הרבה אנשים, אבל הם עדיין המשיכו לקיים את הפגישות, שכן כמה מתומכיו של וולדמורט עדיין הסתובבו חופשי. כרגע נכחו בחדר: האגריד, מקנוגל , כל משפחת וויזלי, הרמיוני,לונה, כמה מחבריו הישנים של הארי, קינגסלי, ועוד כמה אנשים.
הארי התיישב במושב הפנוי, ליד ג'יני, ורון הלך לשבת ליד הרמיוני.
"עכשיו שכולם הגיעו, אפשר להתחיל" מקנוגל אמרה.
"אתמול, שסידרתי את דברי במשרדו של דמבלדור, מצאתי מכתב שהושאר שם. המכתב היה אמור להישלח אליך, הארי. לכן חשבתי שאתה צריך לקרוא אותו" מקנוגל שלפה מכתב מכיס גילמתה. המכתב אכן היה בכתב הדק והנטוי של דמבלדור. היא הושיטה להארי את המכתב, והוא פתח אותו וקרא בקול
"כשתקרא את המכתב הזה, הארי, אני כבר לא יהיה פה.
בין אם תנצחו את וולדמורט, ובין אם לא, יש איום נוסף.
לוולדמורט היה ילד או ילדה ,ובגלל שהיו סקיבים וולדמורט נטש אותה או אותו.
כפי שהבנת, אינני יודע אם זה בן או בת, אבל אני יודע שהילד הזה גדל והביא ילד/ה בניו יורק, והיה הורה יחיד.
מצאתי רק שתי משפחות שמתאימות לתיאור הזה. הארי, יהיה קשה מאוד להילחם בו, ולכן כדאי לצרף אותו לצד שלנו, לצד של הטובים. אל תזלזל בו, פן תשכח, הוא עדיין הנכד או הנכדה של וולדמורט " המכתב המשיך ופירט את שמות הילדים ואת כתובותיהם.

ראשו של הארי הסתובב... זה לא הגיוני... כל הנוכחים בחדר הסתכלו עליו. מה הם מצפים שיגיד? ג'יני לחצה את ידו. "צריך לצאת לחפש אותם? את הילדים האלה?" שאל.
"מי יצא לחפש אותם? רצינו לשלוח משלחת גדולה, אבל אולי עדיף שרק אתה, הרמיוני ורון יצאו, אם אתם מסכימים כמובן" אמרה מקנוגל באי נוחות.
הארי הביט בהרמיוני ורון. הם נראו מודאגים, אבל מוכנים. הם אישרו את המשימה בלי מילים.
"בסדר. נצא מחר. נוכל ללכת להתכונן?"

"מובן שכן. תצאו מחר. אנחנו נסיים כאן." אמרה גברת וויזלי. הארי, הרמיוני ורון יצאו מהחדר. "אני.. זאת אומרת, זה בסדר מצידכם שאני אצא רגע?" שאל הארי. הוא היה חייב לנשום קצת אוויר. "אממ... כן,בטח" אמרה הרמיוני, שמץ של דאגה בקולה.
הארי יצא מדלת המחילה במהירות, הוא הרגיש בגוש בגרונו. הלוואי שהילד לא יהיה גרוע כמו וולדמורט עצמו..

זהו!! פרק ראשון!! תגידו לי מה אתם חושבים!! (רק דברים טובים, אני לא מקשיבה לביקורות רעות⁦(⁠•⁠‿⁠•⁠)⁩

תשמעו cars outside 🤭