פרסי והארי בהוגוורטס

פרק 9

נ.מ. פרסי
אוקיי, האמת היא, שבאותו רגע, לא חשבתי שהם פסיכים לגמרי .
עד שהכובע/מצנפת התחיל לדבר.

"אני נראית קצת עלובה אל תזלזלו בי,
כי כל הכובעים כולם בזאת לא יתחרו בי.
לי אין נוצה או מצחייה ולא פינות שלוש,
אך בעניין של למיין תמיד אני בראש.
כי כל אדם אשר יחבוש אותי על הקרקפת,
כל מחשבה אצלו בראש מיד אלי נשקפת.

אם אומץ-לב ותושייה אמצא אצלו במוח,
אודיע חיש: את זה האיש לגריפינדור לשלוח.
אך אם בגולגולתו אמצע טוב-לב ואורך-רוח,
אודיע כי להפלפאף הוא מועמד בטוח.
לרייבנקלו אשלח את זה שבראשו חרוט,
כי תכונותיו המובילות: תבונה ולמדנות.
אך באשר אמצע עורמה ושאיפה לכוח,
אורה מייד את התלמיד לסלית'רין לשלוח.

על כן חבשו! ואל תחששו!
אין חכמה כמותי.
ואם חס ושלום אטעה, אני אבלע אותי.

הסכנה חלפה, על שיר ישן חזרתי,
השנה אצפה לשקט, כמדומני."

כל התלמידים מחאו כפיים, במיוחד אלו שבגילנו.
"זה השיר ששרת לנו!" מישהו מהשולחן של הגלימות עם הסימנים הכחולים צעק.
"עכשיו, אפשר באמת להתחיל!" מקנוגל גברה על קול הצעקות, שלפה קלף מכיס בלתי נראה מגלימתה והתחילה לקרוא: אדליין בל!" הילדה הנמוכה שהייתה לידי, התקדמה אל השרפרף והתיישבה עליו בחשש. "ובכן... זה חייב להיות, סלית'רין!" הרוב המוחלט שבעולם השתתק, בזמן שאחד מהשולחנות הריע לילדה הקטנה, שהלכה בביישנות לעברו.
וכך הרשימה המשיכה, וקבוצת הילדים התקטנה.
"את בסדר?" שאלתי את אנבת'.
"כמובן. אני פשוט מקווה שנהיה באותו הבית" אוי, רגע. לא חשבתי על זה. אם אנחנו נהיה בבתים שונים, אנחנו נהיה חייבים להיפרד זה מזה?
"היי, עכשיו אתה יותר לחוץ ממני" היא לחשה לי בחיוך.
כבר עמדתי לענות לה, כשהמקנוגל הזאת קראה
"אנבת' צ'ייס!" בנתיים נשארו בקבוצה רק עוד משהו כמו עשרים ילדים.
אנבת' התקדמה במהירות, כמעט בביטחון, והתיישבה על השרפרף. (הסופרת- אתם בטוח רוצים לדעת מה המצנפת אמרה לה, נכון? *חיוך מרושע* לא תדעו ולא תדעו! סתם, חכו עוד קצת, ותדעו.) האולם היה שקט שוב, כשעברה לפחות דקה שלמה. "גריפינדור!" המצנפת צעקה לבסוף.
שלחתי לאנבת' חיוך, והיא החזירה לי אחד, בזמן שהתקדמה אל השולחן שראינו ילד קטן הולך אליו לפני. אנבת' התיישבה בקצה השולחן, וסימנתי לה שתשמור לי מקום. אם היא הגיעה לשם, גם אני חייב להגיע לשם.
"פרסאוס ג'קסון!" נראה לי שזה אני. כן, זה אני. לא להשתגע פרסי, רק ללכת קדימה ולשבת על הכיסא.
הקול מילא את ראשי ברגע שהמצנפת נגעה בו.
"מבלבל מאוד, אני מודה... על פי עברך, הינך מתאים לסלית'רין. אבל נאמנותך ונחמדותך מתאימים להפאלפף. אם נלך לפי האומץ, היישר לגריפינדור." אין סיכוי שאני הולך לבית אחר מהבית שאנבת' הלכה אליו.
"אההה... אתה רוצה ללכת ביחד איתה? הוא שאמרתי, הפלפאף. אבל מתחשבת אני גם ברצונותך, ולכן...."
"גריפינדור!!!" את זה היא אמרה בקול, לכל האולם.
אני ביחד עם אנבת'! פיו, דאגה אחת פחות. בקושי שמתי לב לזה שהספקתי לשבת, ליד אנבת' כמובן. שאר המיון עבר במהירות רבה, וסוף סוף מרי אשלי השתבצה ברייבנקלו, ומקנוגל צעקה, שניה לפני שהלכה למושב המרכזי בשולחן המורים, המלכותי ביותר "אתם מוזמנים להתחיל לאכול!" ותוך דקה האוכל הופיע. וכמה אוכל!!!! כל דבר אפשרי!
מילאתי את הצלחת בכל אוכל כחול שהיה, אבל איפה שורפים את זה?
"אנבת'... איך נשרוף קצת לאלים?" לחשתי-שאלתי אותה בחשש.
יש אח מאחורינו, אפשר לשרוף שם קצת". איך היא תמיד רואה את הדברים האלו לפני?
בכל מקרה, שפכתי חצי מהאוכל בצלחת שלי לאש, כמו אנבת', ולאחר שהודיתי כמובן לכל האלים אפילו לזאוס ה... לא משנה, ובמיוחד לאבא שלי, ביקשתי רק דבר אחד: שאנבת' תהיה בסדר.