פרסי והארי בהוגוורטס

פרק 19

נ.מ. כללית
פרופסור מקנוגל טיילה בשדות הטירה. כחלק מעבודתה כמנהלת, היה עליה לבדוק שלא נותרו תלמידים בשדות אלו. אך נראה שהיו ריקים.

היא פנתה בחזרה לטירה, אך ראתה חבורת תלמידים יושבים על הדשא לא רחוק מהיער האסור.
היא החלה הולכת אליהם, מנסחת כבר את הנזיפה בראשה.

נ.מ. אנבת'
"מה מצב המחנה?" שאלתי בזמן שהתיישבתי על הדשא. פרסי התיישב לידי, וליאו מולנו.
"כירון אמר שכנראה תשאלו את זה" אמר ליאו.
"נו?"
"מה נו?"
נשימות עמוקות, אנבת'. נשימות עמוקות.
"ליאו, אחי, כדאי לך ללכת אחורה" פרסי הזהיר.
"אני לא מפחד, נראה לי..."
"הו, אז כדאי לך מאוד לפחד,כי אם אתה לא תגיד לי מה קורה במחנה, אני אישית אזרוק אותך-" אני נורא רגועה, מה זאת אומרת?.
"אה, אה, בעצם אני כן מפחד,וויל??? וויל!! איפה החרא הזה כשצריכים אותו?! כירון סיפר רק לו , כי הוא רופא או משהו, אני לא יודע! רחמים בבקשה, אני עוד צעיר וחתיך!!" התיישבתי בחזרה, והכנסתי את הסכין בחזרה למקום מחבואו. האמת, הייתי כבר מרביצה לליאו, אבל אני צריכה עוד מידע. ו-
אוווווווווווווווווווווו מה זה הדבר הזה-
"אז את לא הולכת לאיים על וויל?" שאל ליאו בבלבול.
לא יכולתי לדבר מרוב חמידות, אז רק החוותי בראשי לוויל וניקו, שהסתכלו אחד על השני במבטים שלא מביישים-
להתרכז, אנבת'. להתרכז.
"אז נחזור אליך, ליאו. אתה בטוח יודע משהו" שאלתי את ליאו שוב, מנצלת את זה שהיה עסוק בלפענח אם ניקו באמת מחייך.
"מה?" שאל, לא מסתכל עלי עדיין.
"ליאו, אתה משחק ב- " פרסי התחיל.
"אל תגיד אש, הוא ימציא מיליון בדיחות על זה ולא יתן לנו לשכוח מזה לעולם" קטעתי אותו.
"כי אני תמיד משחק בא-" אמר ליאו בעודו עולה שוב באש.
"ליאו!" הזהרתי אותו.
"בסדר, בסדר, אני אספר מה שאני יודע רק אל תהרגי אותי!"
"רואה? כשאתה רוצה אתה יכול" אמרתי.
"תתחיל במפלצות"
"יש לי אחת כאן מולי" מלמל, חושב שאני לא שומעת.
"מפלצת שמתה כבר להעיף לך בעיטה כזאת חזקה שלא תוכל לזוז שבוע!" הייתי ככה קרובה לצרוח.
"אוקיי, אוקיי! הן מפלצות ממש מוזרות. נראות כמו מפלצות רגילות, אבל הן כמעט ומצליחות לעבור את המגן, והרבה יותר קשה להרוג אותן."
"אז איך אתם לוחמים?" שאל פרסי.
"ביתן ארס וביתן הרמס מאמנים את רוב החניכים. ביתן אתנה והפייסטוס" הוא עצר כדי לעשות סימן של כתר באצבעותיו. התעלמתי מזה."אחראים על תוכנית המלחמה,אפילו ארטימס ביקרה פעם אחת, וכמה לוחמות שלה נשארו. פרנק והייזל הגיעו היום בבוקר, לקחת את החניכים הצעירים אליהם, הם מסרו שהם מתגעגעים ועוד משהו ששכחתי, דרך אגב"
"והאלים עושים משהו עם כל זה?"
"אין לי מושג. תצטרכי לשאול את זוג היונים ששם, ניקו ביקר את אבא שלו שלוש פעמים לפחות, דיונוסוס לא במחנה מאז שזה התחיל, החתיכת-"
"תיזהר, הוא עלול לשמוע. מה עם כירון?"
"אז את זה הוא ישמע, אבל שקוראים לי ליאו, הוא לא יכול?"
"ליאו!"
"בדיוק, ליאו!" אני לא מאמינה שלפני בערך שש דקות, עוד דאגתי לו.
"לא משנה, לא ענית על השאלה"
"כירון? הוא לא מדבר עם אף אחד כמעט, יוצא מדי פעם לעזור עם כל מיני דברים וחוזר לבפנים. אגב, עכשיו זה זמן טוב לשאול למה לעזאזל אתם צריכים עזרה?, לא שאני מתנגד, הטירה הזאת נראת של מינימום מלכת אנגליה-"
"אני יודע, נכון??! ויש לנו מין מקלות מוזרים שעושים קסמים כאלו, נגיד-"
"אחי, זה לא נשמע טוב כשאתה אומר את זה ככה..."
לקח לי שניה להבין למה הוא מתכוון.
"אתה כל כך מפגר!"
"את חייבת להודות שזה באמת נשמע ככה" הוא ענה לי בן צחקוק לצחקוק. פרסי הסתכל עליו מבולבל למשך כמה שניות, עד שהבין, ואז גם הוא התחיל לצחוק.
"שניכם מפגרים" אמרתי באכזבה לא כל כך מדומה.
...
"אז, לפני שיצאת סוטה, אמרת משהו על... מקלות?" שאל ליאו כשנרגעו סוף סוף.
"שרביטים, למען האמת" נשמע קול קצת מוכר מאחורי.
מרגיש כאילו הצרות עוקבות אחרינו לכל מקום...
...
פרק קצר מאוד 😭😭😭
אבל חוץ מזה הגענו ל3000 קוראים!!!
לחשוב שלפני שלושה-ארבעה חודשים היו 100 קוראים ✨✨✨
אז שוב, טנקיו ורי ורי מאץ לאלו שמצביעים, לאלו שמגיבים, לאלו שהוסיפו את הדבר הזה לרשימת קריאה שלהם, וגם לאלו שרק קוראים ונשארים אנונימיים (כן כן, אני רואה אתכם 🫣- או שבעצם, אני לא?...)
...
ולכל התלמידים שמתחילים בעוד שלושה ימים (כבר יומיייםםם) את הלימודים כמוני...
בואו נבכה ביחד 😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭