פרסי והארי בהוגוורטס

פרק 20

וווהווווו פרק 20!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

נ.מ. הארי (כבר שכחתם ממנו אה????-כדי להזכיר לכם, בפרק 17, הארי בדיוק יצא מהמשרד של דמבלדור, והתכוון לצותת אבל... )
...
"ג'יני!... מה... מה שלומך?" אמרתי, מתוח.
היא נשענה על הקיר, לבושה במכנס שחור וּחולצה שחורה צמודה וארוכה. שיערה הג'ינג'י היה מפוזר והגיע לחזהה, ידיה אחזו בעותק של "קווידיץ בראי הדורות".
היא גיחכה. "אני צריכה לשאול מה שלומך, אתה לא נראה טוב, בלי להעליב" 
חייכתי והעברתי יד בשיערי, מנסה לסדר אותו מעט. (הערת הכותבת: הארי, באמת! 17 שנים שאתה מנסה לסדר אותו, וזה אף. פעם. לא. עובד! חשבתי שבשלב הזה כבר תבין שזה אבוד...)
"אז... מה את עושה כאן?" שאלתי אותה.
"מחכה למנהלת, יש לי שיחה איתה" לקח לי שניה להבין שבמנהלת היא מתכוונת למקנוגל.
"שיחה על מה?"
"להזכירך, בזמן שלא היית כאן, אני הפכתי להיות הקפטנית של הקווידיץ, אז עכשיו שחזרת, תוכל לקבל את התפקיד בחזרה." היא לא נראתה כועסת כשדיברה, אבל עם ג'יני אי אפשר לדעת.
"זה... זה בסדר, עדיף שאת תישארי הקפטנית, גם ככה-"
"אוי פוטר, אל תוותר על זה כי אתה מרחם עלי- אתה יודע שאני שונאת שמרחמים עלי. אז תסתום את הפה ותקבל את התפקיד בשקט. "
כן, בהחלט ידעתי את זה.
"אני לא מוותר על זה כי אני מרחם עליך, גם ככה יש לי מיליוני מבחנים לעשות, שנה שביעית,שלא נדבר על פרסי ואנבת',-"
"תוסיף לרשימה וויל, ניקו, וליאו" פרופסור מקנוגל הנסערת נשמעה והופיע מסוף המסדרון, חמישה נערים אחריה-פרסי ואנבת', ולא ידעתי מי השאר.
"הייתי שמח להציג את עצמי לבד, את יודעת" מילמל אחד מהם.
אחד היה בלונדיני בעל עיניים כחולות, ונראה כאילו החיוך לעולם לא יעזוב את פניו.
השני היה בדיוק ההפך, עם שיער ועיניים שחורות ונראה כצעיר ביותר בקבוצה.
השלישי, זה שדיבר, היה בעל שיער חום מבולגן וחולצה לבנה מלוכלכת מעט.
"פרופסור- מה? מי אלו?" שאלתי, אבל היא פשוט נכנסה למשרדה וסגרה את הדלת אחריה, משאירה אותנו איתם. מה עושים עכשיו?
"פרסי, אנבת', נחמד לפגוש אתכם שוב, רק מי לעזאזל אילו שכאן?" ג'יני תפסה פיקוד ושאלה.
"אני, נערתי, הוא... תופים תופים תופים..." הנער האמצעי החל לומר, אבל אנבת' קטעה אותו.
"זה ליאו, הגמד ששם זה ניקו-"
זה שנראה ששמו ניקו, קילל בשקט.
וזה שמחייך זה וויל" וויל הנהן ונפנף בידו. ג'יני ניפנפה בחזרה.
הרגשתי צביטה מוזרה בליבי.
"מה אתם עושים כאן?" אמרתי, מעט באגרסיביות.
הם אפילו לא לחצו יד, תתאפס על עצמך!
"אנחנו תלמידים חדשים, באנו מ... מ... צרתף?" ליאו יותר שאל מאמר.
"ועכשיו באמת?" ג'יני גילגלה עיניים.
"לעזאזל, כל תלמיד שבא לכאן עובר כזה תחקיר? אתם הFBI במקרה ולא ידענו?" ניקו אמר בציניות.
"בסדר, בסדר, ג'יני, נכון? בואי רגע" אנבת' נשמעה אדישה למצב, כאילו היא יודעת בדיוק מה לעשות.  אולי היא מקבלת הוראות? אבל ממי?
לא, היא לא נראית טיפוס כזה.
מצד שני... הכרתי אותה רק אתמול, יכול להיות שטעיתי בקריאתה.
"ג'יני לא הולכת לשום מקום" ואם היא תפגע בה? לפי הרמיוני, היא מחביאה כלי נשק אצלה, ואולי גם דברים יותר גרועים...
"האמת שג'יני כן הולכת," ג'יני עברה מסביבי ונעמדה לצד אנבת'.
"את לא הולכת, לא לבד"
היא גיחכה "אני יודעת לשמור על עצמי מצוין, פוטר"
"ג'יני, את-" היא הסתכלה עלי במבט מצמית, שגרם לי לעצור.
"נהדר, עכשיו כשכולם מסכימים, לאן רצית שנלך, אנבת'?"
פרסי, ניקו, ליאו ווויל הביטו במתרחש במבט מבולבל, אבל אנבת' דווקא חייכה.
"זה בסדר, נראה לי שבעצם נוכל להישאר כאן"
"אינך חושבת שמחובתך לשאול את המנהלת לפני שאת מחליטה על דבר כזה?" מקנוגל נעמדה לצידי ובחנה את הקבוצה במבטה. היא נראתה כרגיל, אם כי כובעה היה מוטה מעט הצידה, וגלימתה התקמטה מעט, כאילו אחזה בה בחוזקה.
"איפה המנהלת? את הולכת לקרוא לה?" ליאו שאל ופרסי החניק ציחקוק.
"לא. אני המנהלת." אמרה בקרירות.
"אה, ציפיתי שזאת תהיה מיש-" התחיל, אבל אנבת' דרכה עליו וגרמה לו לפלוט קללה.
"הם בסך הכל תלמידים שאיחרו ליום הראשון, הם הגיעו מאילברמוני, מזרח צפון-"
"אני יודעת איפה נמצא בית הספר אילברמוני, גברת צייס. הבעיה היחידה היא, שבית הספר אילברמוני נפל לפני שנתיים בדיוק. בפעם הבאה תקשיבי לכל שיעור ההיסטוריה, ולא רק לחצי ממנו." עיניה של אנבת' הבריקו בכעס.
"איך אתם מצפים שנהיה באותו הצד, כשאת לא מסכימה אפילו לארח את החברים שלנו? מה זה משנה מאיפה הם?" היא שמרה על האדישות בקולה.
"כמנהלת של בית הספר הזה, מחובתי לשמור על תלמידיו, ואיני יכולה לקבל שלושה תלמידים שהופיעו משום מקום, גם אם את טוענת שהם חבריך."
"פרופסור," ג'יני אמרה, מעבירה את מבטה בין מקנוגל, לאנבת', ולבסוף אלי.
מה היא מתכננת?
שלחתי לה מבט מעודד, וזוויות פיה התעקלו לחיוך קטן.
"אני חושבת ש... גם אם אנבת' שיקרה, וגם אם קשה לנו לבטוח בהם בגלל הנסיבות, בסופו של דבר, אנחנו באותו בצד, או לפחות צריכים להיות. הרי בסופו של דבר, הם צריכים אותנו, ואנחנו צריכים אותם."
מקנוגל הביטה בה בשאלה, אבל לבסוף, פלטה נשיפה.
"בסדר. בתנאי ש, אתם תתנהגו כמו תלמידים רגילים, בשנה השישית, ותישארו במגדל גריפינדור, עם השגחה מפוטר ומוויזלי שכאן. מובן?" ניתן היה לראות שהיא לא צוחקת, וכל חבריה של אנבת'  הינהנו.
"אני מסכימה, אך הפעם, בלי שקרים. אתם לא משקרים לנו, ואנחנו לא לכם." היא הושיטה את ידה, ומקנוגל לחצה אותה.
"נהדר," ניקו גילגל עיניים בשיעמום. "אפשר ללכת כבר?"
"נכון, נכון, אתה צריך לישון מוקדם היום, ואל תתווכח." וויל מילמל בדאגה, כמו אח גדול.
"לא אמרתי כלום," ענה לו ניקו.
"אוי, הזוגות האלו רודפים אותי, בסוף גם אני אהפוך לחילזון אהבה כזה!" קרא ליאו בפחד לא בדיוק מדומה.
רגע-
"הארי, ג'יני,תוכלו להראות להם את הדרך למגדל," מקנוגל ביקשה ולא חיכתה לתשובתנו. היא הלכה ונעלמה בהמשך המסדרון.
"טוב, מכאן!" ג'יני הובילה את הקבוצה, ורק כשהגענו, הבנתי, שג'יני מעולם לא ביצעה את השיחה שלה עם מקנוגל.
...
הייייי ❤️❤️❤️
איך עבר עליכם השבוע השני ללימודיםםם???
אני מקווה שלא זוועה!! ✨
תחשבו על זה ככה, נישארו לנו בערך עוד...
278 ימים לחופש הגדול 😭😭😭
אבל זה כולל שבתות וחגים, אז אני מניחה שבלעדיהם זה בערך... 210-220 ימים כזה 😓✨
...
חג שמח!!!
...
מצטערת מכל הלב לכל משפפי דרארי שלייי, מבטיחה שאתם עוד תקבלו את מה שאתם רוצים 😏🫶
לוב יוווווו!