פרסי והארי בהוגוורטס

פרק 16

נ.מ. כללית
הזמן לשיעור הגיע במהירות, וחמשת המתבגרים הגיעו בדיוק בזמן.

נ.מ. פרסי
אני ואנבת' לא ידענו איך להגיע לשיעור, אז היינו צריכים לשאול ילד אחד. במצב רגיל, אין סיכוי שהייתי מצליח להקשיב להנחיות שלו, אבל שכנעתי את עצמי שזה מצב של חיים או מוות, וזה עבד. למי יש רעיונות טובים עכשיו, הא?
בקיצור, נכנסנו לכיתה והתיישבנו בשולחן אחורי. זה היה שולחן לשלוש, אבל לא נראה שמישהו בא לשבת לידנו.
רון,הארי והרמיוני נכנסו מעט אחרינו, והתיישבו בשולחן יחסית קידמי.
היו המון תלמידים אחרים (פרסי-זה שיעור, דא) שחיכו שהמורה יכנס. ואז הוא נכנס. הוא היה רוח.
די מגניב.הוא הלך ישר לראש הכיתה, נעמד שם, והתחיל לקרוא שמות.
שמעתי דרק, קייט, מילן,ועוד כמה.
וכמובן שהוא טעה בשם שלי, מה שהזכיר לי את מר די.
"פראוסיס ג'קסון?" הוא קרא.
"זה פרסאוס, רוחי רוח" עניתי ונשענתי אחורה בכיסא. אנבת' בתגובה הרביצה למצחה.
"איך קראת לי?" הוא ניסה להשמע מאיים, אבל בעצם נשמע מעט יותר ילדותי.
"איך קראתי לך, אדוני?" אמרתי בקול תמים.
"אל תתבלבל, ילד, אני האחראי כאן!"
"כן אדוני" אמרתי והצדעתי. עכשיו רשמית, הרוח האדים. מי חשב שרוח יכולה להאדים?!
הוא חזר בחזרה לקדמת הכיתה והתחיל את השיעור. "יש לך כל כך הרבה מזל," אנבת' מילמלה.
"זה מגיע לי, לא?"
....
המשך השיעור היה משעמם מאוד. לא הקשבתי,הייתי די עסוק בלבהות באנבת' רושמת דברים.
השיער שלה נצנץ בקרן השמש שנכנסה מהחלון, וידיה רצו במהירות על הדף, רושמות כל דבר שהרוח הזאת אמרה.
היא כזאת יפה.
"וואו, זה חדש. נגמר השיעור ואתה עדיין יושב" אנבת' הוציאה אותי מהחלום.
"נגמר השיעור?!" קפצתי על רגלי והיא ציחחקה.
"יש לנו עוד יום ארוך, אל תתלהב"
"שלוש שעות מאחורינו!"
"כן, כן, ושש שעות לפנינו" אמרה ויצאה.
..סוף יום הלימודים...
נ.מ. הרמיוני
"אני אקיא מרוב קיטשיות" רון עשה סימן של הקאה. "שקט!" לחשתי. "אסור שהם ידעו שאנחנו-"
"למה אתם עוקבים אחרינו?"
אז, נגמר היום, וראינו שהם, פרסי ואנבת', ממהרים לצאת מהשעה האחרונה. אני ורון הלכנו אחריהם כדי לראות מה הם עושים ולאן הם הולכים. כולם היו עושים את זה!
בקיצור, הגענו לשער של הטירה, שהיה פתוח, כרגיל, כשהם הסתובבו והסתכלו בדיוק על המקום בו הסתתרנו.
זה השלב שבו אני מתחרטת שוב שלא לקחנו את הגלימה של הארי, ואולי גם אותו עצמו איתנו.
להארי הייתה שיחה עם פרופסור מקנוגל. אבל יכולנו לחכות, או לספר לו מה אנחנו עושים ואולי לבקש ממנו את הגלימה! אנחנו חברים כל כך גרועים.
"אנחנו לא עוקבים אחריכם. אנחנו באנו... לצאת מהטירה כדי להתאוורר" יצאתי ממקום מחבואנו, רון אחרי.
"פפ, את חושבת שנולדתי אתמול? אם הייתם יוצאים להתאוורר, הייתם מביאים את החבר שלכם." אנבת' גיחכה.
"בסדר, בסדר" אמרתי, יוצרת עוד שקר במוחי. "לא יצאנו בשביל זה. פשוט... את יודעת, רצינו קצת זמן לבד, וחשבנו שאולי שם לא ימצאו אותנו"
"אה, אתם כאילו זוג?" היא שאלה ורון הינהן, שום סימן לסומק בפניו. אני, לעומת זאת, נראיתי בטח כמו עגבניה מהלכת, אבל בכל זאת ניסיתי לחייך בתמימות. "עצה שלי, לכו על החדר של הבנות. הוא ריק." היא אמרה לבסוף.
הסתובבתי, מובסת, בידיעה שאם אני לא אלך היא תבין-אם כבר לא הבינה-שזה שקר. "תודה על העצה".
"בשמחה." לקחתי את ידו של רון, והלכנו.
אוף. אוף. אוף!
למה שום דבר בחיים האלו לא עובד לי!
כשהיינו במרחק בטוח מהם, התיישבתי על הרצפה וטמנתי את ראשי בידי.
"היי, מה קרה?" רון שאל והתיישב מולי.
"כלום. אני בסדר" הדמעות שלי סיפרו משהו אחר. לפחות הוא לא יכול לראות אותן.
"לא את לא. בבקשה תגידי לי מה יש" הוא הוריד יד אחת מפני ואחז בה בחוזקה.
"זה פשוט... הכל בחיים שלי, בחיים שלנו, מבולגן, ובדיוק כשחשבתי שזה מתחיל להסתדר, רק נוספו עוד דברים אחרים, שאני לא מצליחה למצוא להם פיתרון או להבין אותם!" מחיתי בעזרת ידי השניה את הדמעות מפני, כך שפני כבר היו נראים לכל.
"בטוחה שזה רק זה, או שקרה משהו אחר? כאילו, זה לא ש- אני מתכוון, זה בסדר ל-" הוא גמגם. לספר לו פרט אחד לא יעשה כלום, נכון?
"זה ההורים שלי. אבל אני לא מוכנה עדיין לספר יותר מזה" לחשתי. עיניו נפערו, אך הוא הינהן, ולהפתעתי משך אותי לחיבוק. "מתי שתיהי מוכנה"
איפשהו בפנים, ידעתי שהוא אומר את האמת ומתכוון לזה.
...
נ.מ. פרסי
יצאנו מהטירה הענקית ברגע שהם הלכו, כי אנבת' אמרה. תלונות בגלל חוסר הפרטים תשימו בתיבת התלונות של המחנה.
"הם שיקרו Προφανώς, (ברור) מה שאומר שהם עדיין לא בוטחים בנו" האנגלית של אנבת' התערבבה עם היוונית שלה, כמו שקורה תמיד כשהיא חושבת ומדברת לעצמה.
"והם גם ακολουθηστε (עקבו) אחרינו" אמרה, ואז פצחה בסידרת מילמולים שונים. ואני, בגלל שאני כזה חבר טוב, לא קטעתי אותה. וגם בגלל שהיא הייתה רוצחת אותי אם הייתי עושה את זה.
סוף סוף, לאחר הליכה ממושכת, הגענו ליעד- הבקתה הבכלל לא קריפית מהאגדות, וחיפשנו כמובן קרן שמש בגינה שלה. חייב להגיד, היו שם- דל- דלע- דלו- פשוט הרבה דלעת ממש יפות.
"זה דלועים" אנבת' מילמלה בשקט. היא סימנה לי להתקרב. "כאן. תעשה את זה פה" היא הוציאה מטבע מכיסה, דרכמה, והתיישבה מול הקרן שמצאה. אני עשיתי את החלק שלי בתוכנית וזימנתי את רסיס המים, כך שהוא פגע בדיוק בקשת ויצר קשת בענן. התחלנו.

...

עבר כל כך הרבה זמן מאז שפירסמתי פרק, ואני שונאת את הפרק הזה קצת, אבל אני אתמודד 😭
הוא קצר, אני יודעת, וגם משעמם והעלילה לא מתקדמת, ובכללי פחות הסגנון שליייי אבל לא משנה✨✨✨✨
תתכוננו להרבה רונמיוני בפרקים הקרובים!
מה אתם מעדיפים? היני, דרארי, גורג+הארי, הארמיוני, רון+הארי או אחר, בשביל שיפ למיין character שלנו?
בעניין אחר, אני מודה לכם כל כך על 60+הצבעות ו400 קוראים!!! בחיים לא חשבתי שאני אגיע לכל כך הרבה❤️❤️