Some things never change {h.s}

Part 2

קרן שמש חזקה זורמת דרך עדן החלון היישר אל עיניי הסגורות. בלית ברירה אני פוקחת אותן, למרות העייפות שנצברה בתוכי.

אני מתייצבת על המיטה.

6:23.

שבע דקות לפני שהשעון המעורר יצלצל. אני מכבה אותו וקמה מהמיטה.

הארי כבר יצא לעבודה, אני מניחה.

אני שוטפת את פניי ומצחצחת את שיניי. אני קולעת את השיער הלח שלי לצמת שורש מסובכת ומתלבשת במהירות.

אני לא מתאפרת, מהסיבה שאין לי זמן.
בעבר לא נהגתי להתאפר רק כי הארי אמר לי שאני לא צריכה. עכשיו... טוב, עכשיו הוא כבר לא אומר לי את זה.

אני נועלת נעליים ויוצאת מהחדר לכיוון המטבח.

אני חותכת לעצמי חתיכת עוגה שהכנתי לפני יומיים, ומכינה לי כוס קפה שיעורר אותי.

אני בודקת את הנייד שלי.

שתי הודעות מאריאנה, ואחת מהארי.

-היי, בוקר טוב. רוצה להחליף במשמרות? אני חייבת את הזמן של הצהריים ודווקא בבוקר אני פנויה.
-בבקשה תעני מהר. כבר דיברתי עם גייבריאלה, זה בסדר מצידה.

אני מגיעה למסקנה שאלוהים אוהב אותי. משמרת בוקר זה הדבר הכי מעצבן בעולם, לא בטוח שפחות ממשעמם. מה גם שיהיה לי זמן להיות עם סטפני לפני שאקח אותה לגן.

-בוקר טוב. בקשר למשמרות, אין בעיה. תודה.

אני עונה לאריאנה בחיוב, ומסיימת את כוס הקפה שלי.

את ההודעה מהארי אני לא טורחת לבדוק. זה לא שהוא איחל לי שמה בוקר טוב או משהו כזה.

אני יוצאת החוצה, מעבר לחצר שלנו. תומאס מביט בי, ומלקק את שפמו בציפייה לפני שלשונו נופלת בין שיניו הצדדיות. "שלום מתוקי." אני משחררת את הרצועה שלו מהגדר, ויוצאת איתו לרחוב. "יום חם, אה?" אני מחייכת, "מוזר."

אני עושה את העיקוף של הרחוב וחוזרת הביתה אחרי שתומאס מטיל את מימיו. וגם אחרי שהוא מרטיב לי את כל הפרצוף בעזרת הלשון הדביקה שלו, כמובן.

אני יושבת בסלון מול הטלוויזיה ומחכה שיעברו כמה דקות לפני שאעיר את סטפני.

"בוקר טוב!" אני נכנסת לחדרה, ומגיפה את התריסים כלפי מעלה, מאפשרת לשמש הלא החלטית לחדור לתוך החדר. כמובן שאחרי כמה שניות ענן מכסה אותה, שוב.

אני מדליקה את האור, ומתיישבת ליד המיטה של סטפני.

"בוקר טוב מותק, צריך לקום." אני אומרת ומלטפת את שיערה.

היא בתגובה גונחת, ומסתובבת לצד השני של המיטה.

"קדימה, בייבי. את לא רוצה לאחר כמו אתמול." אני מזכירה לה, וממשיכה ללטף את עור הפנים החלק שלה.