"את הירוק, או את האדום?" אני מציבה בפנייה שתי אפשרויות.
היא מביטה בי בריכוז, כשהאמה שלה נמצאת בפיה. היא מעבירה את המבט שלה ממני, אל ממתק הטופי הירוק, וממנו אל האדום.
"את שניהם." היא אומרת לבסוף.
אני מנידה בראשי ומגכחת. "רק אחד, סטפני. את לא רוצה לסיים אצל רופא שיניים."
אני מזהירה אותה, ועינייה נפערות.
"לא, לא רופא שיניים! אני רוצה את הירוק." היא מחליטה.
"לדעתי האדום טעים יותר. הוא גם נגמר לאט יותר..." אני מכשילה אותה. הירוק חמוץ יותר, אז אני רוצה אותו לעצמי.
"אני רוצה את האדום!" היא משתמשת באחת הצעקות הכי קולניות ופתאומיות שיש לה.
"בסדר, אז את האדום." אני מגישה לה, והיא חוטפת אותו מידי במהירות.
אני צוחקת מההתלהבות שלה, ויוצאת מהחנייה הסמוכה לגן.
"אמא, אני לא מצליחה לפתוח." הקול שלה נשמע מיואש. אני מסתכלת עליה מהמראה. העטיפה של הטופי שלה איבדה את הצורה, מקומטת לגמרי.
"אני אפתח לך בבית," אני ממלמלת ושבה להביט קדימה.
אני מגיעה לבית, וחונה במהירות. אין לי הרבה זמן, אני צריכה להגיע למשמרת צהריים. לקחתי את סטפני מוקדם מהגן שלה כדי שתוכל להיות עם הארי,- כבקשתו.
"קדימה, הופ הופ, לצאת," אני מסייעת לסטפני לצאת מהמושב שלה.
אלוהים, היא כל כך איטית.
אני ממהרת להיכנס לבית, גוררת את סטפני אחריי יד ביד.
"שלום!" סטפני צווחת בשנייה שהיא דורכת על רצפת הבית.
אני ממהרת לחדר שלי, כדי לקחת את התיק שלי וללכת מכאן כמה שיותר מהר.
אני לוקחת את התיק, מוודאת שכל מה שאני צריכה נמצא שם, בודקת את הטלפון נייד שלי ויוצאת מהחדר.
"יצאתי," אני מודיעה להארי ולסטפני שיושבים בספה ורואים סרטונים בטלפון של הארי. כנראה סרטונים מצחיקים, כי סטפני מתגלגלת מרוב צחוק. הארי רק מביט בה בהערצה.
סטפני מנופפת לי. אני מחייכת, ויוצאת.
---
"גוון, גייבריאלה צריכה אותך בסניף בקומה הרביעית," סטלה מודיעה לי.
"לעזאזל," אני נוהמת בשקט, ומבקשת סליחה מהנערה הצעירה שהרגע סייעתי לה.
כבר שעתיים שאני מתרוצצת מחנות לחנות, ללא מנוחה. הם ממש מתישים אותי. ואני חשבתי שלעבוד בחנות נעליים זה דבר קל.
אני מעדיפה להיות זאתי שמכינה את הקרפים הצרפתיים, זה בטח בהרבה יותר כיף. טוב, את האמת שאני צריכה לדעת איך לעשות את זה בשביל לעבוד בזה. אני לא מתנגדת לאמירה של הארי, אני באמת לא יודעת לבשל. וזה מסתכם בזה שכל ניסיון של הכנת חביתה מסתיים בהתפשרות על מקושקשת. אה- אה, עד כדי כך. אבל אל דאגה, עוד לא שרפתי מטבח או משהו כזה. רק כמה מחבתות.
YOU ARE READING
Some things never change {h.s}
Fanfiction"תסתכלי עליי." הוא פקד עליי. לאט לאט הרמתי את מבטי אל הפנים הכעוסות שלו. "את מפחדת ממני." הוא גיכח. כנראה שהבחין בעיניי הרטובות. "את," הוא התחיל לומר, ותלה בי עיניים מאשימות, "מפחדת ממני. תגידי לי, אישה יקרה, מי לוקח חלק יותר גדול בהריסת מערכת היחסי...
