"אני שונ-" הקול שלי נשבר, ועוד יבבה קולנית חומקת מפי, ללא השליטה העצמית שלי.
"-נאת אותך." אני משלימה את המשפט שחזרתי עליו עשרות פעמים בחמש דקות האחרונות, ומכה בידי את ההגה.
"אני שונאת, שונאת, שונאת..." אני מתחילה לנסוע, מחזיקה בהגה בחוזקה. הראייה שלי מטושטשת מהדמעות שלא מרפות. ואני עוד חשבתי כמו מטומטמת שמאגר הדמעות שלי נגמר כבר.
הרחוב שבו אנחנו מתגוררים מסתיים, ועוד שדרת בתים מופיעה. אני עוברת גם אותה, בלי לחשוב לאן אני נוסעת.
אני רק רוצה להיות רחוקה ממנו, בין אם זה פיזית ובין אם מילולית.
אני רוצה להיות רחוקה ממנו, בזמן שהוא מזיין את אחותי.
אחותי.
הארי מזיין את אחותי. הוא נוגע בזו שהרסה לי כל בוקר עם ההערות המטופשות, ואת זאת שגזרה לי את השמלות האהובות עליי בתקופת היסודי. זאת שגרמה לי להרגיש מכוערת, ולא רצויה. זאת שהרסה לי כל מערכת יחסים עם כל אדם.
ואת כל המידע הארור, הארי יודע.
הארי ידע, והארי יודע.
השאלה היחידה שיש לי היא, למה?
הוא הבטיח לי שבחיים לא יפגע בי. הוא הבטיח.
"לעזאזל!" עוד פרץ של בכי, ואני מרגישה אומללה מתמיד.
אני כל כך רוצה לחזור הביתה, להפריע להם באמצע עם מסור חשמלי, ולכרות את הזין של הארי.
הלחיים שלי רטובות לגמרי, וגולשות עליהן דמעות חדשות. אני מוחה את הדמעות באמצעות שרוול שמלתי, ומושכת באפי בפעם המליון.
אני מרגישה חנוקה; גרוני חודל מלנשום והלב שלי כל כך כואב, אני מרגישה כאילו מישהו דקר אותי שם.
אני פותחת את חלונות המכונית למרות הקור, ומשדלת את עצמי לנשום. אט אט אני מכניסה לתוכי אוויר, ובנשיפה איטית אני מוציאה אותו.
"אני שונאת אותך." אני ממלמלת בקולי הלא יציב, ומכה בהגה פעם נוספת.
אני מרגישה כל כך ריקה. המועקה שבליבי מתפשטת בכל גופי; אני מרגישה כאילו אני הולכת להתמוטט, נפשית ופיזית.
אני עוצרת בפתאומיות את המכונית כשאני מבחינה בחבורת נערים שיכורים חוצים את הכביש.
"דפוקים בשכל," אני ממלמלת, וממשיכה לנהוג כשהם עוברים.
"לאט יותר, יפה." אני שומעת צעקה.
ואז אני שמה לב שאני נוהגת מהר, יתר על המידה המותרת. אני מאטה את קצב המכונית, ומוחה מחדש את הדמעות שנוספו.
אני לא יודעת לאן אני מתכוונת ללכת. אין לי שמץ של מושג לאן המכונית שלי מובילה אותי, באמת. אני רק יודעת שאני רוצה להיות לבד.
YOU ARE READING
Some things never change {h.s}
Fanfiction"תסתכלי עליי." הוא פקד עליי. לאט לאט הרמתי את מבטי אל הפנים הכעוסות שלו. "את מפחדת ממני." הוא גיכח. כנראה שהבחין בעיניי הרטובות. "את," הוא התחיל לומר, ותלה בי עיניים מאשימות, "מפחדת ממני. תגידי לי, אישה יקרה, מי לוקח חלק יותר גדול בהריסת מערכת היחסי...
