התחלות חדשות.
לפעמים אנחנו לוקחים אותן כדבר נורא; לא מוכנים להמשיך לשלב הבא, לא מוכנים לסטות מהשגרה. מעדיפים להישאר בהווה המוכר, להיתקע לנצח במקום שכבר הסתגלנו אליו.
לפעמים אנחנו לוקחים את זה כהזדמנות, כשחרור, כהצלה. כמשהו טוב שיכול להשפיע על חיינו לטובה.
אבל אני, אני תקועה באמצע. אני לא רוצה להתחיל מחדש,- אבל אני גם לא רוצה להישאר עם העבר בתחנה שמחוץ לרכבת.
עם כמה שאני שונאת את החלק האחרון של העבר שלי, אני עדיין זוכרת את החלק הראשון. אני רוצה לחזור אליו, ולהמשיך איתו להווה ולעתיד.
אני רוצה לחזור לזמן שבו הארי אמר לי אני אוהב אותך בפעם הראשונה.
אני רוצה לחזור לזמן שבו הייתי בקשר טוב עם ההורים שלי, לפני ההריון.
אני רוצה לחזור לזמן שבו הארי הגן עליי מפניי אנשים שקראו לי זונה.
אני רוצה לחזור לזמן שבו גיליתי שאני בהריון.
אני רוצה לחזור לזמן שבו התחתנתי עם הארי.
אולי זאת לא הייתה החתונה הכי מפוארת, ואולי הייתי אז ילדה טיפשה שלא מבינה כלום מהחיים שלה, אבל לפחות הייתי נאהבת על ידי מישהו. בשביל מישהו אחד הייתי כל העולם, ובשבילי המישהו הזה היה כל החיים שנהרסו בשנייה שהוא הלך.
לא כשהוא הלך פיזית, כשהוא הלך מילולית. זרק את כל האהבה שלו אליי לפח והמשיך הלאה בלעדיי. הותיר אותי שבורה ומבולבלת, לא טרח אפילו להסביר לי מה עשיתי לא בסדר, עד היום.
אני רוצה לדלג על החלק האחרון של העבר שלי, כאילו הוא לא קיים. למחוק אותו מהייקום ומהמציאות עצמה, להעלים אותו עד ליסוד. אם לא זה, אז לפחות לשכוח.
לשכוח מהכל, ולצאת נקייה להתחלה חדשה. לא לדעת כאב, לא לדעת צער. לשכוח שהאדם שגרם לי להרגיש ולהכיר כל כך הרבה רגשות קיים בכלל. למחוק אותו מהזיכרון של המוח שלי, לדחוק אותו הצידה עם כל הכאב.
אם חשבתי שיהיה לי קל יותר להמשיך הלאה בידיעה מוחלטת שהוא עזב ושהוא לא יחזור עוד, טעיתי לגמרי. ברגע שחתמתי על מסמכי הגירושין, הרגשתי כאילו כל העולם קורס מעליי. כאילו אם אז היינו יחד רק בכמה מובנים, אז עכשיו אנחנו לא ביחד באף מובן. מופרדים לגמרי, כאילו כל אחד מאיתנו נמצא בקצה האחר של העולם. כאילו אני לא שייכת להארי סטיילס בשום צורה, והוא לא לי. כאילו עכשיו כולם יודעים מה קרה, ושלא הכל היה בסדר. ששיקרתי. לשכנים, להורים, למשפחה, לחברות הישנות שפגשתי מידי פעם.
עוד חודשיים שלמים עברו בלעדיו. כמו שהוא הבטיח בלילה שלפני, למחרת הוא כבר הלך. הפעם סטפני יודעת. הוא טרח להסביר לה בבוקר, כשלקח אותה לגן. היא עדיין לא ממש מבינה, אבל היא יודעת שהיא תראה אותו בתדירות אף נמוכה יותר.
YOU ARE READING
Some things never change {h.s}
Fanfiction"תסתכלי עליי." הוא פקד עליי. לאט לאט הרמתי את מבטי אל הפנים הכעוסות שלו. "את מפחדת ממני." הוא גיכח. כנראה שהבחין בעיניי הרטובות. "את," הוא התחיל לומר, ותלה בי עיניים מאשימות, "מפחדת ממני. תגידי לי, אישה יקרה, מי לוקח חלק יותר גדול בהריסת מערכת היחסי...
